חוק שכר מינימום וקיצור שבוע העבודה - קסמי וודו

ממשלת ישראל החליטה לקצר את שבוע העבודה בשעה אחת לשבוע, מבלי להוריד את השכר הכולל. יש לצעד הזה דמיון רב לחוק שכר מינימום. בשני המקרים, הממשלה יוצרת מלכתחילה בעיות קשות בכלכלה, מציעה פתרונות וודו, זוכה לתשואות מהתקשורת הכלכלית, ולמעשה רק מחמירה את הפגיעה באזרחי ישראל.

המוטיבציה לקיצור שבוע העבודה היא שבישראל באמת עובדים שעות ארוכות, 20% יותר מאשר בשווייץ למשל. אלא ששבוע העבודה הארוך הזה הוא תוצאה של בעיה בסיסית בכלכלת ישראל - בעיית הפריון הנמוך. עובד ישראלי מייצר כל שעת עבודה תוצר נמוך לעומת עובדים במדינות המצליחות בעולם, וכדי לייצר הכנסה סבירה אין ברירה אלא לעבוד שעות רבות.

לכן הפתרון של ממשלת ישראל הוא כה גרוע - קיצור שבוע העבודה תוך השארת השכר הכולל על כנו נופל על כתפי המעסיקים שנאלצים לשלם שכר גבוה יותר לשעה, מבלי לקבל תמורה גבוהה יותר - שהרי הפריון לא עלה. מאיפה יביאו המעסיקים את הכסף הזה? ובכן, חלקם אולי ייאלץ לספוג ירידה ברווחים, מה שיקטין בסופו של דבר את ההשקעות במשק, חלקם יפטרו עובדים, מי שיכול ייעלה מחירים, וחלקם ייסגרו את עסקיהם.

מי שצפוי להרוויח מקיצור שבוע העבודה הם העסקים הגדולים, שיכולים לספוג את העלייה המלאכותית בשכר (כלומר בעלויות של העסק) ושייהנו מסגירה והיחלשות של עסקים קטנים, שאינם יכולים לעמוד בעומס. וכמובן שהעובדים במגזר הציבורי ירוויחו. הרי ממילא הם עובדים בארגונים שממומנים ע"י משלם המסים ושיצירת רווח אינה בראש מעייניהם. לכן, העסקים הקטנים-בינוניים במגזר הפרטי והעובדים שיפוטרו הם הקורבנות הגדולים של הצעד הזה.

הדינמיקה של חוק שכר מינימום דומה מאוד. חוק שכר מינימום נועד להעלות את שכר החלשים, לא ע"י העלאת הפריון, אלא ע"י חוק מלאכותי, שמכריח מעסיקים לשלם לעובדים צעירים וחסרי כישורים שכר גבוה מעל ומעבר לתרומה שלהם לעסק. התוצאה בדר"כ היא פיטורים של חלק מהעובדים, העלאות מחירים, מיקור חוץ, אוטומציה ובמקרים קיצוניים - סגירה של העסק.

יש עוד אלמנטים משותפים לקיצור שבוע העבודה ולחוק שכר מינימום. שניהם נועדו לפתור בעיות שהממשלה יצרה. כאמור, הפריון הנמוך הוא שמביא לשבוע עבודה ארוך ולשכר נמוך. ומדוע הפריון נמוך? כי הרגולציה בישראל היא הגרועה בעולם המערבי, המשק עמוס במסים וסובסידיות, חסמים לתחרות חופשית, הגבלות על ייבוא ועוד. כל אלה הם מעשה ידן הבלעדי של הממשלה והכנסת. אין אשם אחר.

אבל הפתרון של בעיות היסוד האלה כרוך במאבק קשה נגד ארגוני עובדים, קבוצות אינטרסים, תעשיינים גדולים ומקושרים וכו'. פוליטיקאים לא אוהבים להתעמת עם גופים חזקים. הרבה יותר קל להעביר חוק במשיכת קולמוס, לזכות לתשואות ולהרוס את הכלכלה עוד קצת.

בשווייץ שהוזכרה למעלה, עובדים 20% פחות שעות מישראל והתוצר לנפש גדול ב-70% מזה של ישראל. הרגולציה שם קלילה, ואין חוק שכר מינימום. שווייץ היא בכלל הכלכלה הקפיטליסטית ביותר באירופה. אבל אל תגלו את זה לפוליטיקאים שלנו, הם עסוקים מדי בלעזור לנו.

שכר המינימום מקדם רובוטים במסעדות

לאחרונה שוטף גל של אוטומציה את ענף המסעדות בארה"ב. כך למשל, בקרוב 50 מטבחים במסעדות מזון מהיר בקליפורניה יצוידו ברובוט היודע להפוך המבורגרים. בנוסף, ייכנס לפעולה פס ייצור אוטומטי של פיצות שייתר את רוב העובדים במקום - חוץ מאשר שליחים ומספר מועט של טבחים. יש מקום לחשוש שהאוטומציה הזו אינה תוצאה טבעית של השוק החופשי, אלא סוג של תגובת נגד של השוק הפרטי למדיניות ההרסנית של הפוליטיקאים. וככזו, היא מהווה בשורות רעות למיליוני עובדים בארה"ב.

אוטומציה היא בדרך כלל תופעה מבורכת שמעלה את רמת החיים ואת איכות החיים של כלל האוכלוסייה. החל ממכונות כביסה ומכונות תפירה וכלה בדחפורים ובקומביינים חקלאיים, האוטומציה פטרה מיליוני בני אדם מעבודות פיזיות שוברות גב והורידה בצורה חדה את העלות של מוצרים רבים וכך הפכה אותם לנגישים לכל שכבות האוכלוסייה. האוטומציה של ענף החקלאות היא אולי הדוגמה המובהקת ביותר לברכה העצומה שהביאה האוטומציה למין האנושי. בניגוד לאזהרות הבלתי-פוסקות והפוביות של שונאי טכנולוגיה, האוטומציה גם לא גרמה לאבטלה המונית. הורדת עלויות כללית ועלייה ברמת החיים יצרו משרות רבות נוספות לצעירים ואיפשרו צמיחה כלכלית בריאה, תוך קיום תעסוקה מלאה ופרודוקטיבית.

לפחות כך קרה עד עכשיו. ייתכן שגל האוטומציה ששוטף את המסעדות בארה"ב לא נובע מהתהליך הטבעי של שוק חופשי, אלא, בין השאר, מהעלייה המתמדת בשכר המינימום בארה"ב. לשכר מינימום, למרות התדמית המוסרית שלו, יש מנגנון פעולה בעייתי. שכר מינימום מונע העסקה של עובדים צעירים וחסרי כישורים. עובדים שהפריון שלהם לא עולה על רמת שכר המינימום שאותה קבעו הפוליטיקאים, לא יכולים לקבל עבודה במגזר הפרטי. איזה מעסיק יסכים להפסיד כסף על ידי העסקת עובד צעיר בשכר העולה על תרומתו של אותו עובד לעסק?

בשוק חופשי, האוטומציה נכנסת לפעולה בצורה הדרגתית ואף שהיא גורמת לפיטורים של כמה עובדים, היא מעלה את הפריון של הפועלים שמפעילים את המכונה החדשה וכך מביאה לעלייה בשכר. בשוק כזה, אותם עובדים שפוטרו בגלל כניסת המכונה יכולים למצוא עבודה אחרת. ואולם, כאשר שכר המינימום עולה, הכניסה של המכונות מואצת בצורה לא טבעית. ולא רק זאת. מאחר ששכר המינימום עולה בכל המשק, ולא רק באותו מפעל שעבר אוטומציה, העובדים שמפוטרים לא יכולים לקבל עבודה בשום מקום אחר, כי הרי שכרם עלה בצורה מלאכותית מעבר לרמת הפריון שלהם, ושום מעסיק לא יכול להרשות לעצמו את השכר הגבוה מלאכותית שלהם.

החשש הוא שזה בדיוק מה שקורה בארה"ב. עליית שכר המינימום מכריחה את בעלי המסעדות לפטר את העובדים היקרים שלהם ולהחליף אותם במכונות שיכינו המבורגרים ופיצות ללא מגע יד אדם. העובדים המפוטרים יתקשו למצוא עבודה אחרת כי הרי כל בעלי העסק במדינה חייבים לציית לחוקי שכר המינימום.

הפוליטיקאים שהביאו לעליית שכר המינימום כמובן זכו למחיאות כפיים סוערות כי הרי שכר מינימום נתפס בעיני הציבור והתקשורת כסמל של צדק חברתי. והמפוטרים קרוב לוודאי אפילו אינם מבינים את מי צריך להאשים. גרסה כלכלית של "הרצחת וגם ירשת".

המאמר התפרסם בישראל היום ב-23 לפברואר, 2018. 

אם חוק שכר מינימום עושה נזק, כיצד בכל זאת מעלים את שכר העבודה במשק?

למה טראמפ טוב יותר לשוק המניות מקלינטון?

אנחנו במרחק של שבועות ספורים מהבחירות בארה"ב, והתמונה העולה מהסקרים אינה חד-משמעית, מה גם שההדלפות והרכילויות משני הצדדים מערפלים את התמונה.

על רקע חוסר הוודאות הזו כדאי לחזור לשאלה כלכלית: מי יותר טוב לשוק המניות, טראמפ או קלינטון? התשובה במשפט אחד - טראמפ טוב לאין ערוך מקלינטון בכל הנוגע למניות בפרט, והכלכלה בכלל. אבל צריך לסייג תשובה זו.

בטווח הקצר - חודשים אחרי הבחירות, אין ספק שדווקא בחירת קלינטון לנשיאות תספק רוח גבית למניות. קלינטון הרי מסמנת את המשך הקו הקיים. מאז 2009 ניהול הכלכלה האמריקאית מכוון למטרה אחת - ניפוח מחירי נכסים - בעיקר מניות ונדל"ן. הניפוח הזה נעשה ע"י הנהגת ריבית אפסית וע"י הדפסת כספים סיטונאית.

המדיניות הזו היא בבת עינה של קלינטון. ובעיני מי שתמך במדיניות הזו עד כה, נראה שהסיבות להמשך קיומה דווקא הולכות ומתחזקות. בתקופה האחרונה מתפרסמים נתונים שליליים על הכלכלה הריאלית - מדדי הייצור צונחים, תחזיות הגידול בתל"ג נחתכות חדשות לבקרים וההרגשה הכללית היא שהכלכלה האמריקאית לא רק שאינה ממריאה אחרי 7 שנים של מדיניות מוניטארית מרחיבה, אלא שהיא ממש חוזרת לשקוע.

בעיני קלינטון, והחוג הכלכלי שמקיף אותה, זו אינה סיבה לחישוב מסלול מחדש, אלא צידוק לנקיטת אותם צעדים שכבר ננקטו בשנים האחרונות, אך ביתר שאת. אם קלינטון תיבחר לנשיאות, אפשר להתחיל את הספירה לאחור למדיניות המשולשת האולטימטיבית. כלומר, הריבית תישאר ברמה אפסית ואולי אף תנדוד לטריטוריה שלילית, הבנק המרכזי יחזור להדפיס במרץ (אולי תחת הכותרת - "כסף הליקופטר"), ובנוסף, אפשר לצפות לתמריצים פיסקאליים בהיקפי ענק.

כמובן שמכונת התעמולה של הממשל תרבה לדבר על השקעות בתשתית שאמורות יהיו לעודד צמיחה. אך כמו תמיד במקרים שבהם המדינה משתלטת על חלקים גדולים מהמשק, התוצאות תהיינה עלובות. ההוצאות הציבוריות המנופחות תדחק החוצה השקעות פרודוקטיביות של המגזר הפרטי, ותחל הסתערות פרועה של קבוצות אינטרסים מקושרות פוליטית שירצו חלק מהבוננזה של כספי קלינטון.

  

הנקודה היא שלמרות שהמדיניות של קלינטון תכניס את ארה"ב לבור עמוק, למניות זה מצוין. אפשר להראות שההתאוששות מאז משבר 2008 היא איטית מאוד, אפשר להצביע על אובדן מיליוני משרות טובות ויצירת מיליוני משרות חלקיות עלובות של מלצרים ועובדי בתי מלון, אפשר להצביע על ירידה בהשקעות הון ריאליות ועוד. אבל אי אפשר להתעלם מכך שמדד S&P500 עלה בכ-200% משפל המשבר. אז מה הפלא שוול סטריט תומכת כאיש אחד בקלינטון ולעזאזל העם האמריקאי?

  

קלינטון מציעה לפתוח מבערים מתחת למכונת האוויר החם

טראמפ עצמו מודע לעובדות האלה. לפני כמה שבועות הוא הרי האשים את נגידת הבנק המרכזי, ג'נט ילן, שהיא מנהלת מדיניות פוליטית, ואינה מעלה את הריבית כי היא רוצה לתמוך בקלינטון לקראת הבחירות, ע"י המשך הזרמת אויר חם לתוך שוק המניות. טראמפ אף הצהיר שהוא יפטר את יילן אם ייהפך לנשיא. המסקנה היא שלמשקיעים במניות יש סיבות לדאגה, בטווח הקצר, מעלייתו של טראמפ לנשיאות. הוא עלול לנתק את הזרם למכונת האוויר החם שמפמפמת מאז סוף 2008.

אם כך מדוע בכל זאת טראמפ עדיף על פני קלינטון? כי הנתיב של קלינטון הוא נתיב שדינו להסתיים בנפילה מהצוק. הריבית האפסית, הדפסות הכספים, העמקת המעורבות של הממשל במשק דינם להביא את הכלכלה האמריקאית לעברי פי פחת. האוויר החם שמנפח את מחירי המניות מגדיל את הפער בין וול סטריט לבין הכלכלה הריאלית. והפער הזה ייסגר כך או אחרת, במוקדם או במאוחר, ע"י התמוטטות קולוסאלית בשוק המניות.

טראמפ מציע משהו אחר לגמרי. התוכנית הכלכלית שלו קוראת לחיתוך דרמטי במס חברות מ-35% ל-15%. החיתוך הזה יביא לעלייה ברווחי החברות, להתאוששות בפעילות הכלכלית ולמעבר עסקים מחו"ל לארה"ב. בנוסף, טראמפ מציע להוריד משמעותית את כובד הרגולציה על המשק. אלה צעדים שלבטח יביאו לשיפור אמיתי בכלכלה. החיסרון שלהם הוא שעלול לעבור זמן עד שנתחיל לראות את השפעתם על שוק המניות.

במילים אחרות, קלינטון מציעה לפתוח מבערים מתחת למכונת האוויר החם שמנפחת כבר שנים את שוק המניות, מה שלבסוף יביא להתרסקות. טראמפ מציע גישה שתביא בסופו של דבר לתוצאות טובות אך עם מהמורות בדרך. וול סטריט, שלא מסוגלת או רוצה להרחיק ראות מעבר לבונוס הבא, תמיד תעדיף תרופות וודו מהסוג של קלינטון. מי שמתעניין בתוצאות לטווח ארוך יותר בשוק המניות ובכלכלה בכלל, צריך לקוות שטראמפ ייצא עם ידו על העליונה.

המאמר פורסם בכלכליסט. 

התוכנית הכלכלית של הילרי קלינטון היא הרת אסון

ימים ספורים לאחר שדונלד טראמפ הציג את תוכניתו הכלכלית, מועמדת המפלגה הדמוקרטית, הילרי קלינטון, הציגה את התוכנית המתחרה שלה. בניגוד לטראמפ שמציע להגביר את מידת החופש הכלכלי של האזרח האמריקאי, קלינטון מציעה לסחוט עוד ועוד כספים מהעשירים ומהחברות, לטובת המעמד הבינוני כביכול. קשה להבין איך הכלכלה האמריקאית יכולה לצאת נשכרת מהרעיונות שלה. 

קלינטון מגיעה לבחירות בעמדה בעייתית במקצת במה שקשור לכלכלת ארה״ב. טראמפ שאינו מחויב בשום צורה לאובמה, מבקר בצורה חריפה את הכלכלה ומציע פתרונות, בחלקם דרמטיים. לעומתו, קלינטון מציגה עצמה כממשיכת דרכו של אובמה ולכן מתקשה להגיד מלים קשות מדי על מצבה של ארה"ב. אולם, עצם העובדה שמועמדים אנטי-ממסדיים כמו טראמפ וברני סנדרס סוחפים כל כך הרבה תמיכה, מרמזת שהמצב אינו שפיר. 

הסתירה הזו בין מחויבות קלינטון לכלכלת אובמה לבין מצבו האמיתי של האזרח האמריקאי, היא אולי אחת הסיבות שהיא מתקשה לייצר התלהבות רבה, אפילו בקרב תומכים מסורתיים במפלגה הדמוקרטית. 

בכל אופן, תוכנית קלינטון מבוססת על רעיונות קלאסיים של השמאל הכלכלי: מלחמת מעמדות ושנאה לעשירים. למשל, טראמפ הציע להוריד את מס החברות בארה"ב מ-35% ל-15%, מה שבין היתר, אמור להעלים את המוטיבציה של חברות אמריקאיות להעביר את המטות שלהם לחו"ל. הפתרון של קלינטון לבעיה הזו הוא להטיל מעין קנס או מס יציאה כעונש על חברות שבוחרות בטקטיקה הזו. יש להצעה שלה אטרקטיביות מסוימת בקרב אלה ששוטמים את הרעיון שחברות נועדו להרוויח כסף. היגיון כלכלי - אין בה.

אפשר לנחש שהחברות לא יגדילו את ההשקעות שלהן בארה"ב כתוצאה מהידוק עניבת החנק שמציעה קלינטון. התוצאה הסבירה יותר היא שפחות עסקים חדשים ייפתחו בארה"ב ושנראה אינפלציה של אסטרטגיות מסים מתוחכמות ויקרות, כדי להיחלץ מהביצה האמריקאית. כלומר, לכל היותר מי שייהנה הן להקות של רואי חשבון ועורכי דין, לא המעמד הבינוני שקלינטון מתיימרת לייצג.

בהמשך לאותו קו פופוליסטי אך חסר היגיון כלכלי, קלינטון מציעה להעלות את שכר המינימום. בתור הצדקה, היא מעלה מהאוב את הנרי פורד שבתחילת המאה ה-20 שילם שכר גבוה בהרבה מהמקובל באותם ימים, כדי שעובדיו יוכלו להרשות לעצמם לקנות את המכוניות שהם בעצמם עזרו לבנות וכך יעזרו לחברת פורד. קצת עצוב לראות כיצד השקר הזה ממשיך לחיות. איזו חשיבות יש למספר המוגבל של עובדי פורד, יחסית למיליוני המכוניות שהחברה מכרה במהלך השנים? 

האמת היא שהנרי פורד שילם ביד רחבה לעובדיו מסיבות קפיטליסטיות, ותו לא. בשיטת הייצור החדשה שלו היה חיוני לאמן כהלכה את העובדים, וכדי לוודא שהעובדים המאומנים לא יעזבו אותו הוא שילם להם שכר גבוה. במלים אחרות: תחרות על עובדים ועלייה בפרודוקטיביות תעשייתית הן המפתח לשכר גבוה, כך משחר המהפכה התעשייתית ועד ימינו. 

שכר מינימום נשמע אולי טוב, אבל אין דרך טובה יותר לחסום את כניסתם של עובדים צעירים וחסרי כישורים למעגל העבודה. אפשר לנחש שקלינטון, שלה יחסים טובים עם ארגוני עובדים, יודעת יפה מאוד שהארגונים תומכים בשכר מינימום כדי להגן על עובדיהם המאוגדים מתחרות. מבחינת השאר, שכר מינימום הוא אסון. 

טראמפ מציע לבטל את מס הירושה, קלינטון מבטיחה להמשיך לקיימו. מעבר לפן המוסרי – המדינה פוגעת בזכותו של ההורה להוריש את הרכוש שצבר בימי חייו – מס ירושה הוא גם בעייתי מבחינה כלכלית. בעיה נפוצה של יורשים רבים היא חוסר נזילות. כלומר, כאשר מגיעה השעה לשלם את המס בדולרים, ליורשים רבים אין את ההון הנזיל הדרוש והם נאלצים למכור את העסק שהוריהם בנו, כדי לשלם את המס. הקונים הם בדרך כלל החברות הגדולות, שנפטרות כך ממתחרים. התוצאה היא הרס עסקים וירידה בתחרות – וכמובן, גם ירידה באיכות ועליית מחירים. כמו בהצעות אחרות של קלינטון, גם מס ירושה מצטיין בכוח משיכה פופוליסטי, אך גם בפוטנציאל לפגיעה בכלכלה בכלל ובמעמד הבינוני-נמוך בפרט. 

ישנן עוד כמה וכמה הצעות בתוכנית של קלינטון ולא כולן גרועות, למשל פישוט תשלומי מסים לעסקים קטנים. אבל, בגדול, המצע הכלכלי שלה מושתת על ייצר הקנאה, ודוגל בנקמנות בעשירים, חלוקת כספים מסיבית לקבוצה אחת על חשבון קבוצה אחרת, והידוק השליטה של המדינה בכלכלה.

אלה בדיוק הרעיונות העבשים, שגורמים להידרדרות ממושכת בכלכלת המערב כבר כמה עשורים. למרבה הצער, הם פופולריים גם בישראל. עוד כחודשיים נראה אם האמריקאים בשלים לפתרונות הקפיטליסטים שטראמפ מציע, או שמא הרוח הרעה של השמאל הכלכלי תגביר את אחיזתה בארה"ב.

המאמר פורסם בגלובס.

חוק שכר מינימום היה הכלי החביב על גזענים לבנים בתקופת האפרטהייד, והוא עדיין חוק גרוע

רוצים לפגוע בעובדים חלשים? להפלות אוכלוסיות מודרות? להקטין את סיכויי העסקתם של מיעוטים? ייתכן שחוק שכר מינימום הוא בדיוק מה שאתם מחפשים • החל מהעובדים השחורים בארה"ב של שנות ה-30, דרך משטר האפרטהייד בדרום אפריקה וכלה באיגודי העובדים של ימינו, חוק שכר המינימום שירת את העובדים החזקים והמוכשרים על חשבון החלשים • כשאנשים עם כוונות טובות מתעקשים להתעלם מהמציאות כולם משלמים את המחיר

מאמת בסיסית אחת אי אפשר להתחמק: חוק שכר המינימום מעלה את מחיר העבודה ומוריד את הביקוש לעובדים. ומאחר שבתי עסק רבים לא יכולים להרשות לעצמם לשלם משכורות גבוהות יותר, התוצאה הישירה היא פיטורים.

אי אפשר גם להתחמק מהעובדה שחוק שכר מינימום פוגע בראש ובראשונה בעובדים חלשים. עובדים חסרי כישורים, עובדים צעירים, או כאלה שיש להם חיסרון תחרותי, מנסים לעשות את צעדיהם הראשונים בשוק העבודה באמצעות משרות בשכר נמוך. כאשר הממשלה אוסרת על מעסיקים לשכור עובדים שמוכנים להתפשר על שכר נמוך, היא חוסמת את דרכם של אלה לשוק העבודה.

הדינמיקה הזו הזו כל כך ברורה שגם ארגוני עובדים ופוליטיקאים גזענים בארה"ב עשו שימוש בחוק הזה לטובתם. בשנת 1931 עובדים שחורים בארה"ב ניסו להשתלב בשוק על-ידי הורדת שכר. הדבר גרם לתרעומת רבתי לא רק בגלל שיקולים גזעניים אלא גם בגלל שהלבנים התקשו להתחרות בפועלים השחורים. הלבנים קידמו החלת שכר מינימום ופתרו את הבעיה.

גם בזמן האפרטהייד בדרום אפריקה, שכר מינימום שימש כלי אפקטיבי בידי הגזענים הלבנים שזעמו על השחורים שניסו להתחרות בהם.

למעשה, עד היום חוק זה מיושם ברחבי העולם כדי להגן על וועדי עובדים. היתרון המיוחד של החוק נעוץ בכך שהוא מאפשר לא רק לחסום תחרות חופשית בשוק העבודה, אלא גם עוטף אנוכיות במעטה של מוסר וסולידריות.

ארגוני העובדים אינם היחידים שעושים שימוש ציני בחוק הזה. בשנות ה-60 חברת המעליות אוטיס ניסתה להחדיר לשוק את המעליות האוטומטיות שלה במטרה להחליף מעליות עם מפעיל אנושי. בצירוף מקרים פלאי, החברה החלה באותו זמן לקדם את חוק שכר מינימום במדינת ניו-יורק. הרעיון היה לכפות שכר גבוה על המעסיקים של מפעילי המעליות ובכך להפוך את המעליות האוטומטיות ליותר כדאיות.

50 שנה אחרי המזימה של חברת אוטיס, הטכנולוגיה ממשיכה להתפתח. הכירו למשל את המכונה להכנת המבורגרים, מכונה שאמורה בקרוב להפוך את רוב העובדים ברשתות המזון המהיר לבלתי נחוצים. יהיה מעניין לראות כיצד יוזמת שכר מינימום של הנשיא אובמה תזרז את כניסת המכונות האלה לארה"ב, שם סקטור ההסעדה הוא מעסיק חשוב במיוחד.

מעניין שאובמה מציע להעלות את שכר המינימום לא בבת אחת אלא בהדרגה, בפריסה על פני רבעונים רבים. אפשר לחשוד שאפילו הוא מבין שהחוק הזה יביא לפיטורים נרחבים, אך אם היישום ייפרס על פני תקופה ארוכה, פיטורים אלה יתרחשו טיפין טיפין וכך יהיה קשה לקשור במדויק ביו הפיטורים לבין שכר המינימום. כך אובמה נהנה מרווח פוליטי נקי: הוא מצטייר כמי שדואג לאדם העובד על-ידי העלאת שכר מינימום, וגם מצליח להתנער מאחריות לפיטוריו של אותו עובד.

לשכר מינימום יש גם תכונה להתנקם אפילו באלה שלא יפוטרו וששכרם יעלה. החוק כופה על המעסיקים לשלם יותר לעובדים למרות שהתפוקה שלהם לא עולה. השורה התחתונה היא שהרווח יורד. ומה עושה איש עסקים כשהרווח יורד? מעלה מחירים. מי שנפגע מכך הם בעיקר העשירונים התחתונים שיוקר המחיה משפיע עליהם יותר מאשר על שאר האוכלוסיה.

ייתכן שהנזק העיקרי מכל המהומה סביב חוק שכר המינימום נובע מכך שהוא מסיח את הדעת מכל הפעולות שהממשלה יכולה לעשות כדי לרומם בצורה דרמטית את רמת החיים במדינה. למשל, ביטול מס חברות (13% בלבד מכלל תקבולי המסים של הממשלה) יביא לפריחה של עסקים בארץ ולכניסה של עסקים רבים מחו"ל, מהלך שיחריף את התחרות על עבודה ולכן יעלה את שכרם של העובדים; דה-רגולציה בשוק העבודה תקטין את העלות לעסקים ותאפשר להם להגדיל את השכר לעובדים; וקיצוץ במס הכנסה יגדיל את שכר הנטו, אם כי כמובן הדבר ייאלץ את הממשלה לקצץ בהוצאותיה.

וכמובן: הממשלה יכולה תמיד להוריד את יוקר המחיה באמצעות פתיחת השוק לתחרות חופשית ללא פשרות. והרשימה עוד ארוכה.

אם שרי הממשלה באמת מעוניינים בכך, יש מתכון מוכח ובדוק להעלאה דרמטית ברמת החיים של כלל אזרחי ישראל. אבל ככל שזה נוגע לקבלת כותרות מחמיאות בעיתונים, תעמולה ריקה על שכר מינימום היא כנראה דרך קלה יותר.

המאמר פורסם במקור במידה ב-7 למאי 2014

העניים אסירי התודה: מה הסוד של וול-מארט

בשבועות האחרונים התפרסמו בארה”ב סדרת כתבות אודות תנאי ההעסקה ה”נצלניים” הנוהגים בענק הקמעונות “וול מארט” • למרבה הפלא, ציבור העובדים מתדפק על הדלתות, והביקוש למשרה ברשת רק עולה • עם קצת עזרה מפיטר שיף, אני מסביר איך זה עובד

לפני כמה שבועות הודיעה רשת ‘וול-מארט’ על 600 משרות פנויות באזור הבירה וושינגטון. בתגובה, התקבלו 23,000 פניות מהציבור. פירוש הדבר הוא שרק 2.6% מאלה שרצו לעבוד בוול-מארט קיבלו את מבוקשם. לעומת זאת, אוניברסיטת הרווארד מקבלת 5.8% מהמועמדים שרוצים ללמוד באוניברסיטה היוקרתית ביותר בארה”ב. במילים אחרות, קל יותר להתקבל להרווארד מאשר לקבל עבודה בוול-מארט.   

הדבר נשמע מוזר, שהרי בשבועות האחרונים אנו שומעים כמה וול-מארט מנצלת את עובדיה, אינה משלמת שכר הוגן, ושבכלל מדובר בחברה מנוולת בבעלות קפיטליסטים רודפי בצע. האם פירוש הדבר שאותם 23,000 אנשים שמתחננים לעבודה בוול-מארט הם מזוכיסטים שמעוניינים שינצלו אותם? קרוב לוודאי שלא.

לאותם 23,000 אנשים יש כישורים מסוימים, שמאפשרים להם להשיג משרות רק ברמה בסיסית. הרעיון הוא שאותם אנשים יפתחו יכולות וניסיון, ואולי ילמדו במקביל לעבודה בוול-מארט, כדי שבעתיד יקבלו עבודה טובה יותר שתשלם עבור הכישורים המחוזקים שלהם. כלומר, עבודה בסיסית בוול-מארט אמורה להיות רק מדרגה ראשונה בקריירה, והיא מיועדת בעיקרה לצעירים ללא משפחה.

תלונות מגוחכות

התלונות כלפי וול-מארט מצד התקשורת, מסתכמות בעיקר בהאשמה שהרשת אינה משלמת לעובדיה שכר מספיק גבוה שמאפשר לפרנס משפחה. התלונה הזו אינה הוגנת ואינה הגיונית. המודל העסקי של וול-מארט הוא למכור מוצרים במחיר הנמוך ביותר האפשרי. מאחר שוול-מארט מצליחה לעשות זאת טוב יותר מכל חברה אחרת בארה”ב, היא הפכה לקמעונאית הגדולה בעולם.

וול-מארט מצליחה למכור במחירים כל כך זולים, שאפילו עניי ארה”ב יכולים לקנות בה בהמוניהם הודות לשמירתה על עלויות נמוכות. את זה היא עושה על-ידי קניית מוצרים בסין, ותשלום המשכורות הנמוכות ביותר שהשוק מאפשר לה. וול-מארט אמנם יכולה להחליט להיענות לתלונות של התקשורת ולשלם משכורות גבוהות יותר, אבל אז לא תהיה לה ברירה אלא להעלות את מחירי המוצרים שלה. הדבר כמובן יפגע במיליוני העניים האמריקנים, שייאלצו לקנות הרבה פחות בגלל עליית המחירים. בעצם, סביר שהדבר ימוטט את וול-מארט מבחינה עסקית ויעלים אותה מהשוק, שהרי היתרון העסקי המובהק שלה הוא מחיר נמוך.

כמובן שלוול-מארט יש דרך נוספת להעלות את שכר העובדים שלה: היא יכולה פשוט לוותר על הרווחים. אולם אליה וקוץ בה. וול-מארט אינה חברה רווחית במיוחד. רווח של 17 מיליארד דולר בשנה אולי נשמע הרבה, אבל החברה מוכרת מוצרים בשווי 470 מיליארד דולר בשנה. כלומר, על כל דולר מכירות היא מרוויחה בסה”כ 3.6 סנט – רווחיות נמוכה מעט לעומת ממוצע התעשייה שלה.

אם נחלק את אותם 17 מיליארד על פני 2.2 מיליון העובדים של וול-מארט, כל אחד מהם יקבל תוספת של 640 דולר בחודש (2,245 ₪); לא סכום אפסי אמנם, אך גם לא סכום עצום כפי שאלה שתוקפים את וול-מארט היו רוצים שנאמין.

אבל זהו כמובן חישוב טיפשי. ללא אותם רווחים, וול-מארט פשוט לא תהיה קיימת; שום עסק ללא רווח לא יהיה קיים. הסיבה היחידה שאנשים משקיעים, מסכנים את ההון שלהם ועובדים – היא כדי להרוויח, ולהרוויח כמה שיותר. מבחינה תיאורטית אפשר אמנם לשדוד את רווחי וול-מארט מבעלי המניות ולהעבירם לעובדים, והדבר אכן נוסה בברית-המועצות ובמדינות נוספות. בהנחה שאובמה לא מתכנן את השמדת שוק המניות והאג”ח והקמה של גולאגים לבעלי המניות, לא סביר שארה”ב היא הבאה בתור.

וול-מארט היא חברה מדהימה, שמעסיקה 2.2 מיליון איש, שמקבלים ממנה שכר גבוה יותר ממה שכל אחד אחר היה מוכן לשלם להם. היא פיתחה מודל עסקי מבריק שמאפשר לעשרות מיליוני אנשים לקנות מוצרים שאחרת הם לא היו יכולים להרשות לעצמם. זוהי דוגמא נהדרת ליכולת של יזמים בשוק החופשי לשפר את מצבם של בני האדם. ההתקפה הרחבה על וול-מארט גם מצידם של עיתונים פיננסיים, היא עדות לטירוף מערכות מוסרי ואינטלקטואלי.

המאמר התפרסם במקור במידה בתאריך 26 לדצמבר 2013