ירידת מחירים (דיפלציה) זה דבר טוב. נקודה.

הרצאה על קפיטליזם בחיל הים 19 לנובמבר 2014

קישור להרצאה: https://docs.google.com/file/d/0ByS6nNQ3yKNLZGZJRXZVbm5KSEU/edit?usp=docslist_api

קישור לסרטון באורך של דקה של תום וודס עם הגדרה של קפיטליזם (מופיע בעמוד השלישי של המצגת): http://youtu.be/2BHeyXNiOjg

קישור למאמר על נסיגת הקפיטליזם בארץ: http://return-to-a-free-market.blogspot.co.il/2014/10/blog-post_20.html

קישור למאמר על שכר מינימום (יש אינסוף חומרים על זה באינטרנט ועל כל שאר הנושאים שאני מזכיר פה):

http://return-to-a-free-market.blogspot.co.il/2014/05/30.html

קישור למאמר על מערכת החינוך: http://return-to-a-free-market.blogspot.co.il/2014/09/blog-post_7.html

קישור למאמר כללי על הכלכלה בארץ: http://return-to-a-free-market.blogspot.co.il/2014/04/blog-post.html

מכון פרייזר מדרג את המדינות בעולם עפ"י רמת הקפיטליזם:  http://www.freetheworld.com/release.html

הריטג' עושה דירוג משלו: http://www.heritage.org/index/

שני ספרים מעולים על אנרכו-קפיטליזם:

http://www.amazon.com/The-Machinery-Freedom-Radical-Capitalism/dp/0812690699

עוד מעט מתפרסמת מהדורה חדשה לספר הזה:

http://www.bookdepository.com/Machinery-Freedom-David-Friedman/9780812698602?utm_source=SV-Body&utm_medium=email-Service&utm_term=The-Machinery-of-Freedom_title&utm_content=order-details&utm_campaign=Order-confirmation

והספר השני הוא זה:

http://www.amazon.com/The-Problem-Political-Authority-Examination/dp/1137281650

מלכודת הדבש של כיל

כיל אינה החברה היחידה שנאלצת להתמודד עם ההפכפכות של המדינה בנוגע למיסוי. כיצד היא תימנע ממצב שבו המדינה תחזור בה מהבטחותיה?

ההכרה שוועדת ששינסקי 2 עלולה לפגוע קשה בכלכלת הנגב מתחילה לחלחל בקרב הפוליטיקאים ולעורר חששות מנקמה אלקטוראלית של העובדים, שעלולים לאבד את מקום עבודתם. כתוצאה מכך, ייתכן שמופיעים סימנים ראשונים להקלות מהקלות שונות שהממשלה תציע לכיל כדי להתניע מחדש את תוכנית ההשקעות של החברה בארץ. אבל כיל צריכה להיזהר שלא ליפול למלכודת דבש ענקית.

ועדת ששינסקי 2 המליצה להכביד משמעותית את נטל המס על כיל ולהפוך אותה לחברת האשלג הממוסה ביותר בעולם. בתגובה, כיל הודיעה כי היא מקפיאה או מבטלת השקעות עתק בים המלח ובנגב. במקביל כיל הודיעה כי היא תפנה השקעות לחו"ל, שם משטר המס קל יותר והרשויות ידידותיות יותר. לדוגמא, כיל אישרה סופית לפני כמה ימים השקעה כוללת של 435 מיליון דולר בהרחבת מכרה אשלג בספרד. למותר לציין שכל דולר שמושקע בחו"ל הוא דולר שלעולם כבר לא יושקע ארצה.

הפגיעה בכיל ובבעל המניות העיקרי שלה, עידן עופר, היא אמנם מאוד פופולרית בציבור הישראלי, אבל לאחריה עלולה לבוא ההתפכחות כתוצאה מהפגיעה הכלכלית האנושה בכלכלת הנגב. הסימנים לדאגה בקרב הפוליטיקאים הולכים ונהיים בולטים. מסקנות ששינסקי המקוריות רוככו מעט כאשר החלה להתברר ממדי התגובה של כיל, אולם בנוסף נשמעת התנגדות קולנית של כמה בכירים בממשלה, בעיקר נפתלי בנט, להחמרת נטל המס על החברה.

מעניין גם שבאותו יום שבו הקבינט החברתי-כלכלי אימץ את מסקנות ששינסקי, משרד האוצר הודיע כי הוא תומך בתוכניתה של כיל לפתח מכרה פוספטים בשדה בריר שבנגב. אמנם משרד הבריאות וקבוצות להגנת הסביבה עדיין מתנגדות לפיתוח הנכס הזה, אולם נראה שמכשלה אחת הוסרה מדרכה של כיל בפרויקט הזה.

כאן יש לשאול: אם כיל בסופו של דבר תצליח לקבל את האישורים הנדרשים לפיתוח שדה בריר, ואם פרויקטים נוספים, הנמצאים כיום בהקפאה, יקבלו הקלות מס ספציפיות, האם כדאי לחברה להשקיע מאות מיליוני דולרים בפיתוח הנכסים האלה בארץ? השאלה נשמעת אולי מיותרת, הרי אם יש הקלות מספקות, מה הבעיה?

הבעיה היא שיכול להיות שהמדינה מכינה לכיל מלכודת דבש ענקית. בשלב הראשון המדינה תפתה את החברה לבצע השקעות ענק על ידי מתן הקלות מס. בשלב השני, לאחר שכיל תבצע את ההשקעות האלה וכבר לא יהיה לה דרך חזרה, המדינה בפשטות תחזור בה מכל מה שהבטיחה ותעלה בחזרה את המסים. בנקודה זו, לכיל לא יהיו אלטרנטיבות והיא תהיה נתונה לחלוטין לחסדי המדינה.

נשמע קיצוני? צריך לזכור שהמדינה העלתה את המסים על כיל פעמיים לפחות בשנתיים האחרונות, ולפחות לדעתה של כיל, הדבר נעשה בניגוד מוחלט להבטחות ואף בניגוד להסכמים חתומים. יש גם לזכור שכיל היא לא החברה היחידה שנאלצת להתמודד עם ההפכפכות של המדינה וחוסר העקביות שלה.

האם פירוש הדבר שלכיל לא יהיה כדאי לעולם להשקיע בארץ? לאו דווקא. החברה האוסטרלית וודסייד דרשה התחייבות מדינתית שלא תוקם ועדת ששינסקי 3 כתנאי לחתימת עסקה על פיתוח מאגר הגז לוויתן. ההתחייבות לא ניתנה וייתכן שהדבר שיחק תפקיד בהסתלקותה של וודסייד מהארץ ובכך שעד היום לא הוחל בפיתוח המאגר.

על כיל ללמוד מוודסייד. כל השקעה בארץ חייבת להיות מותנה בהתחייבות חוזית, מגובה בערבויות בינלאומיות, שהמדינה לא תחזור בה מהתחייבויותיה. העובדה ש-14% ממניותיה של כיל מוחזקות עי" חברת אשלג קנדית יכולה לעזור בעיגון ההתחייבות. בכל אופן, ללא ערבויות ברזל, כל שקל שכיל משקיעה בארץ, הוא על קרן הצבי.

מדוע מס ירושה הוא רעיון רע כלכלית ולא מוסרי

השקרים שמספרים לנו על המשבר של 2008

כולם מאשימים את הקפיטליזם והשוק החופשי במשבר הכלכלי של שנת 2008, אבל האמת בעצם הפוכה לחלוטין • מי שנושא באחריות הם בנקי המשכנתאות הממשלתיים, הבנק המרכזי האמריקני ומדיניות החילוץ של הממשל הפדרלי – גורמים לא קפיטליסטים בעליל • בינתיים, השמאל ממשיך לתקוף את הקפיטליזם, והמשבר הבא בדרך

המשבר הפיננסי של 2008 הפך לניצחון תעמולתי דרמטי של השמאל הכלכלי. הבועה שהתפוצצה היא תוצאה מובהקת של היעדר קפיטליזם, אך הדיעה הרווחת היא שהמשבר דווקא מוכיח את כישלון הקפיטליזם. חוסר ההבנה הזה באשר לגורמים למיתון הגדול, מבטיח שהמשבר הבא יהיה גרוע הרבה יותר.

הבנק המרכזי האמריקאי, הפדרל-ריזרב, הוא שחקן מרכזי במחזה הזה. הטענה הנפוצה היא שהפד לא רק שאיננו אשם במשבר אלא שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה לו ולבנקים מרכזיים אחרים, שהצילו אותנו ממשהו גרוע יותר. האמת הפוכה. הפד הוא האשם העיקרי במשבר הפיננסי והוא גם זה שמבשל לנו את הקריסה הבאה.

בעקבות התפוצצות בועת הנאסד"ק בשנת 2000, הפד החליט לאושש את הכלכלה ולהוריד את הריבית לרמות שנחשבו אז לנמוכות בצורה קיצונית. כתוצאה מההזרמה הזו של כסף זול, נוצרה לבסוף בועת נדל"ן גדולה.

מיליוני אמריקאים, שלא הייתה להם הכנסה שמאפשרת לקיחת משכנתאות וקניית בתים, נכנסו לשוק הנדל"ן בזכות הריבית הנמוכה, המלאכותית, והחלו לנפח את מחירי הדיור. העלייה במחירי הדיור שפכה עוד שמן על מדורת המשכנתאות וחוסר חלילה.

נגיד הבנק, אלן גרינספן, כנראה הבין לאיזה צרה הוא הכניס את הכלכלה והוא החל להעלות את הריבית בשנת 2004. אבל מרוב פחד לנפץ את בועת הנדל"ן שהוא עצמו יצר, גרינספן העלה את הריבית לאט מדי ולא הצליח למנוע את האסון.

ובנקודה זו יש להבהיר – מוזר ככל שזה נשמע, בנק מרכזי אינו מוסד קפיטליסטי. קפיטליזם משמעו שוק חופשי שבו המחירים נקבעים ע"י כוחות היצע וביקוש. בשוק כזה, גם הריבית תיקבע בשוק החופשי ע"י מציאת איזון דינמי בין הרצון להשקיע לבין הרצון לחסוך. כולנו הורגלנו לחשוב שבנק מרכזי הוא חלק בלתי נפרד מהמשק הלאומי, אבל יש לזכור שהפד כלל לא היה קיים עד לשנת 1913. הדבר לא הפריע לארה"ב להציג צמיחה מפוארת בתקופה שבין מלחמת האזרחים עד ל-1913.

הפד כאמור יצר את הבסיס למשבר אבל הממשל האמריקאי והקונגרס הפכו אותו לתפלצת שכולנו מכירים. הקונגרס, דרך חקיקה ורגולציה, עודד בעלות על בתים, מתוך ניסיון לממש את חזונו של הנשיא בוש להגדיל את הבעלות על בתים בחברה האמריקאית (Ownership Society). בין היתר, בנקים שלא הסכימו לממן משכנתאות למיעוטים הואשמו בגזענות. התוצאה הייתה שבנקים פחדו לסרב ונתנו משכנתאות לאנשים שלא הייתה להם הכנסה או עבודה שיכולה לתמוך במימון החוב.

חקיקה שכזו והתערבות בוטה של הממשלה בשוק המשכנתאות הם אינם מאפיינים קפיטליסטיים. שוק המשכנתאות לא היה שוק חופשי, אפילו לא קרוב.

גם הסוכנויות לסחר במשכנתאות פרדי מאק ופאני מאי תרמו לניפוח הבועה. מוסדות אלה קנו משכנתאות מבנקים מסחריים וכך סיפקו מימון נדיב להמשך החגיגה. ומאחר שכולם ידעו שהממשל הפדרלי יחלץ את פרדי ופאני במקרה אסון, המימון שלהם נחשב לבטוח, מגובה ע"י משלם המיסים האמריקאי.

גרוטסקה של הקפיטליזם

בסופו של דבר, כשמחירי הנדל"ן החלו לרדת והמשבר הכה בכל כוחו, ארה"ב חילצה כצפוי את פרדי ואת פאני וכמובן גם את הבנקים הגדולים של וול-סטריט שהיו מקורבים לממשל. דוגמא קלאסית להון-שלטון במימדי ענק, לא לקפיטליזם.

לבסוף, אלה שתולים את האשם בקפיטליזם אוהבים להזכיר את הדה-רגולציה שעבר המגזר הפיננסי האמריקאי כגורם למשבר. יש בהאשמה זו גרעין של אמת, אך זהו גרעין קטן שמוקף בענן של חוסר הבנה. הפוליטיקאים באמת נתנו לבנקים יד חופשית, אך באותו זמן ברור היה לכולם שבמקרה של משבר, הפוליטיקאים יחלצו את הבנקים תוך שימוש בכספי משלם המיסים החף מפשע. התוצאה הייתה גרוטסקה של רעיון השוק החופשי, שבה חוסר אחריות קיצוני מצד הבנקים היא תוצאה בלתי נמנעת.

לפי המודל הקפיטליסטי הקלאסי הבנקים משוחררים מפיקוח אך כל השחקנים בשוק יודעים שלעולם לא יהיה חילוץ על-ידי הממשלה. כשאלה כללי המשחק, בנקים ייאלצו לנהוג בשמרנות ובזהירות, אחרת לא יהיו להם לקוחות. המודל האמריקאי בתקופת המשבר וכיום רחוק מהמודל הזה והוא בוודאי איננו מודל קפיטליסטי.

בכל אופן, השמאל הכלכלי הצליח לתלות את האשם בקפיטליזם, וכך הסתיר את הסיבות האמיתיות למשבר. וכך, שש שנים עברו וכל הגורמים שהביאו למשבר הזה עדיין איתנו, וביתר שאת. הפד ממשיך לנפח בועות נכסים באמצעות מדיניות מוניטארית מרחיבה חסרת תקדים, כולם יודעים בוודאות שממשלת ארה"ב לא תיתן לאף בנק גדול ליפול, והמעורבות הממשלתית בשוק המשכנתאות גדולה מאי פעם. והקפיטליזם? נעדר יותר מאי פעם.

מכאן שהמשבר הבא כבר בדרך. אך הפעם זה יהיה משבר שיגמד את מה שאירע בשנת 2008. רמות החוב גבוהות הרבה יותר, הריבית עומדת על אפס כבר שש שנים רצופות, והכלכלה נמצאת בחוסר שיווי משקל חריף. השאלה היא האם בעקבות המשבר הבא עלינו לרעה, יצליחו פעם נוספת להאשים באסון את הקפיטליזם, נער המלקות הנצחי שבכלל לא היה בחדר.

המאמר פורסם במקור במידה