יום שבת, 30 בינואר 2016

סין זו לא הבעיה: הפד מוציא אויר מהבועה שעמל לנפח מאז 2009

ברוב המקרים צריך להיזהר ולא להסיק מסקנות גורפות מתנודות בשערי המניות בטווח קצר. ובכל זאת, ייתכן שההתאוששות המהירה במניות בסוף השבוע האחרון, והחזרה המאכזבת לנתיב הירידות מיד ביום שני, מספקות תובנה קודרת לגבי ארה"ב.

לאחר תחילת שנה גרועה במיוחד, נגיד הבנק המרכזי האירופי, מריו דראגי, זרק לשוק המניות גלגל הצלה ביום חמישי האחרון, כאשר דיבר על תמרוצים מוניטריים נוספים. השוק הגיב בהתלהבות ושמועות לגבי תמרוצים גם מכיוון המזרח הוסיפו למומנטום החיובי. אך מתברר שזה היה מומנטום קצר טווח עד מאוד, שכאמור החזיק מעמד רק עד תחילת שבוע המסחר החדש.

מה אפשר ללמוד משינויי הכיוון האלה?

כמובן שאפשר לפטור את העניין בעצבנות ובחוסר וודאות, אך יש עוד אפשרות - ייתכן שההתלהבות מהנדיבות המוניטרית של דראגי לא מחזיקה מעמד, כי הבעיה היא לא אירופה, סין ובטח שלא מחיר הנפט - הבעיה היא ארה"ב.

הנקודה, שחלק נכבד מאוד מהעליות הפנטסטיות שראינו ב-S&P500 מאז 2009 לא נבע מצמיחה כלכלית בריאה, השקעות הון פרודוקטיביות והתאוששות המגזר היצרני, אלא מאוקיינוס הכסף הזול ששפך הפד אל תוך שוקי המניות והנדל"ן. וכעת כאשר האוקיינוס הזה מתחיל להתייבש, כלכלת ארה"ב נגלית במערומיה.

מדוע האוקיינוס מתחיל להתייבש? כי הפד סיים את ההרחבות המוניטריות בסוף 2014, העלה את שיעור הריבית בסוף 2015 ואף מאיים להמשיך להעלותה במשך 2016. במילים אחרות, הפד מוציא אויר מהבועה שעמל לנפח מאז 2009.

מה יקרה הלאה?

אפשר לקוות שהפד ישלים עם התנפצות הבועה, ימשיך להעלות ריבית בשנים הקרובות ויחזיר את הכלכלה לנתיב שפוי המבוסס על השקעות אמיתיות בסביבת אשראי המעוגנת במציאות הכלכלית. זהו נתיב מכאיב כי התנפצות הבועה תלווה בנחיתה קשה של המניות ובהתכווצות זמנית של הכלכלה האמריקנית. אך לטווח הארוך זוהי הבחירה הנכונה. למרבה הצער הסיכוי שהדבר יקרה הוא קטן.

הפד מחויב לבועה שהוא יצר בשבע השנים האחרונות - בועה שמצטיינת בעיקר בנסיקת מחירי המניות והנדל"ן. התנפצות סופית של הבועה תהווה כישלון קולוסאלי, ולכן יש לצפות שהפד יסכים עם ירידה נוספת במחירי המניות רק עד לנקודה מסוימת, לפני שיפתח מחדש את הברזים המוניטריים, יחזור להוריד ריבית ולהדפיס דולרים. אמנם הורדת ריבית כזו תהווה אף היא סימן חותך לכישלון של הפד, אבל כאשר הברירה היא יציאת כל האוויר מבועת המניות - הפד יעדיף את הבושה שבהורדת הריבית בחזרה לאפס על פני היעלמות כל ההישגים - מדומיינים ככל שיהיו - של השנים האחרונות
.

ייתכן שרמז ראשון לנכונות של הפד לשנות כיוון הגיע בהודאתו שהכלכלה נחלשת. התגובה השלילית של המניות מרמזת כנראה שהשוק דורש לא פחות מפתיחת הברזים המוניטריים במלוא העוצמה. כאשר אלה ייפתחו ותיווצר אשליה של התאוששות במניות ובמחיר הנפט, יהיה כדאי לזכור - כוחו של הבנק המרכזי אינו בלתי סופי, וכל בועה דינה להתנפץ. כאשר זו תתנפץ בצורה סופית, מעבר לכוחו של הפד לעזור, אז יתחולל המשבר האמיתי
.

המאמר פורסם במקור בביזפורטל

יום שני, 18 בינואר 2016

מדיניות הפד והממשל היא כישלון - המשבר בדרך

הצניחה בשוק המניות בארה"ב החלה כבר לקראת סוף 2015, ומאז תחילת 2016 הולכת ומחריפה. רוב ההסברים מתמקדים בהאטה בסין ובהתמוטטות מחיר הנפט, אך אלה הסברים מוטעים המשמשים כמעין מסך עשן שנועד להסתיר את האמת: המדיניות של הפד וממשל אובמה בשבע השנים האחרונות היא כישלון, שמוביל את ארה"ב למשבר גדול יותר מהמשבר הפיננסי של 2008. הצניחה במניות היא גם סימפטום של הכישלון, שגם יביא להחרפתו.

כדי להבין את הצרה שממשל אובמה מבשל לנו, צריך לזכור שבועת הנדל"ן של 2008 תודלקה בראש ובראשונה על ידי הריבית הנמוכה בתחילת שנות ה-2000. אלן גרינספן ניסה לעזור לכלכלת ארה"ב אחרי התפוצצות בועת הדוט-קום, כשהוריד את הריבית לשפל של 1%. הריבית הנמוכה בצירוף חקיקה מעוותת של הקונגרס, הם שהביאו לבועת הסאב פריים והמשבר הפיננסי
.

ברננקי, ניסה לפתור את המשבר הפיננסי כפי שגרינספן ניסה לפתור את משבר הדוט-קום, רק שזה הראשון עלה על קודמו - ועשה את זה בגדול יותר - הוא חתך את הריבית ל-0% והשאיר אותה באותה רמה כ-7 שנים. הפיתרון של ברננקי למשבר - ריבית אפס - התקבל באהדה אצל רוב המשקיפים. העובדה שהוא ניסה לפתור את המשבר בעזרת שימוש אגרסיבי בדיוק באותו כלי שגרם למשבר, לא הטרידה יותר מדי אנשים
.

נגיד הפד לשעבר לא הסתפק בריבית אפס, אלא הוסיף לארגז הכלים את ההרחבה הכמותית
(QE) - מעין שם מכובס להדפסת כסף. ממשל אובמה תרם את שלו בשנים האחרונות עם החרפת הרגולציה, העלאות מסים, תקציבים גירעוניים ועוד. המדיניות הזו, שאפשר לקרוא לה בשם הכללי - מדיניות קיינסיאנית - מעולם לא עזרה לשום מדינה בשום תקופה, והיא מנוגדת לרוח השוק החופשי והקפיטליזם הקלאסי. אבל רוב המשקיפים קיבלו אותם במחיאות כפיים, מסיבה אחת פשוטה:
 
מדד המניות הראשי בארה"ב, S&P500
, כמעט שילש עצמו מאז השפל של 2009. במילים אחרות, ברננקי / אובמה הצליחו, בעזרת אוקיינוס של כסף זול, לנפח בועת מניות חדשה שהחליפה את בועת הנדל"ן של הצמד גרינספן / בוש. אלא שאפילו מבעד לבועה אפשר בקלות להבחין בקשיים בכלכלה הריאלית. למשל, שיעור הבעלות על בתים בארה"ב נמצא בשפל של 48 שנים ושיעור ההשתתפות בכוח העבודה נמצא ברמה הנמוכה ביותר מאז 1977. בכלל, בחודשים האחרונים זרם החדשות הכלכליות בארה"ב, בעיקר לגבי פעילות יצרנית, מזכיר רמות שפל שטרם נראו מאז שיא משבר הסאב-פריים. לאחרונה מצטברות עדויות גם לגבי חולשתו הגוברת של הצרכן האמריקני - ראה למשל את עונת הקניות החלשה.
 
וכאן אנחנו חוזרים לשאלה
, מדוע המניות צונחות דווקא עכשיו? התשובה, הפד עשה טעות קשה ובמו ידיו ניפץ את הבועה כאשר סיים את הדפסת הכספים (QE3) באוקטובר 2014 והעלה את הריבית בדצמבר 2015. כעת המציאות המכוערת מרימה את ראשה. שוק המניות לא ניצב על יסודות כלכליים בריאים, כלומר השקעות הון פרודוקטיביות, רווחים עולים וקהל צרכנים משגשג, אלא על בועת כסף זול. וכשהכסף הזול מפסיק לזרום באותו קצב אליו המניות הורגלו בשנים האחרונות, התוצאה גלויה לעין.

שאלת השאלות היא כיצד הפד וממשל אובמה יגיבו לנעשה בשווקים. אפשר לקוות שסוף סוף הלקח יילמד, בועת הנכסים תנופץ אחת ולתמיד ונחזור לאמריקה של יוזמה חופשית והתערבות מינימלית של הממשל בחיים הכלכליים. אך סביר שנראה בדיוק את ההיפך - ניסיון להחזיר אויר חם לבועה על ידי הורדת הריבית בחזרה לאפס, סבב הדפסות חדש ואולי אף תמרוצים פיסקאליים. כל אלה אולי יעזרו לזמן מה, אבל המציאות בסופו של דבר תמיד מנצחת, ומתישהו הבועה תתנפץ בלי קשר לכמה כסף הפד ידפיס. כשהיום הזה יבוא, משבר 2008 ייראה כמו לא יותר ממופע חימום.

המאמר פורסם בביזפורטל

יום ראשון, 10 בינואר 2016

תנו לנו אקדחים

מיד אחרי הירי בת"א, ח"כ אמיר אוחנה טען בראיון שאם אזרחי ישראל היו חמושים בנשק להגנה עצמית, היה סיכוי גבוה שמישהו בזירות ירי כמו אלה שבת"א, היה יכול לפגוע במחבל וכך להוריד את מספר ההרוגים והפצועים.
העיתונאי המראיין נכנס להלם קל מההצהרה הזו אך התעשת מייד וטען בתגובה שאם יהיה יותר נשק ברחובות, כי אז חלק ממנו יזלוג לעולם התחתון. האמת היא שזוהי הטענה החלשה ביותר של המתנגדים למתן רשיון נשק לאזרחים.
ברור שפושעים לא צריכים לחכות שיגיע נשק בצורה חוקית לרחובות, הם יכולים להשיג אותו בצורה לא חוקית בשוק השחור. הם הרי פושעים. המקצוע שלהם הוא לעשות דברים בניגוד לחוק. אזרחים שומרי חוק לעומת זאת, מכפיפים עצמם לחוקי המדינה. כך כאשר המדינה מסרבת לתת רשיונות נשק לאזרחים שומרי חוק היא יוצרת מצב אבסורדי, שבו היחידים שאינם חמושים ואינם יכולים להגן על עצמם, הם ה"טובים". ל"רעים" אין בעיה כזו.
בארה"ב נהוג לכנות אקדחים The Great Equalizer, המשווה הגדול. הכוונה בביטוי הזה היא שהאקדח משווה את יכולתם של נשים וגברים להגן על עצמם. האשה הממוצעת המותקפת ע"י אנס אינה יכולה להגן על עצמה בידיים בלבד. אפילו שימוש בסכין קרוב לוודאי שלא יספיק. אקדח הוא הפיתרון. אקדח הוא הפיתרון של כל חסר ישע להגן על עצמו בפני מחבל, או פורץ אלים, או בכל מצב מסכן חיים.
טענה יותר סבירה נגד מתן רשיונות נשק היא שבישראל חמומת המוח, ככל שליותר אנשים יהיו כלי נשק, כך יעלה הפוטנציאל להתפרצויות אלימות. ובכן, ברור שמתן רשיונות נשק צריך להיעשות בצורה הגיונית - כלומר אך ורק לאזרחים שומרי חוק ללא עבר פלילי.
מעבר לכך, יש לזכור שמדינת ישראל מציידת כ-100 אלף בני 18-21 ברובי סער אוטומטים באופן שוטף. אני לא זוכר אפילו מקרה אחד של שימוש בנשק כזה במהלך סכסוך של חמומי מוח (שלא כחלק מהנעשה בעולם התחתון). ייתכן שמקרים כאלה קורים ואני פשוט לא זוכר אבל די ברור שזו אינה תופעה בעלת מימדים משמעותיים. מלבד זאת, יש לשאול - אם המדינה סומכת על נערים בני 18 עם רובי סער, וגם על אלפי מילואימניקים, איך אפשר להסביר את העובדה שאבות ואמהות בני 40 לא יכולים לקבל רישיון לאקדח חצי אוטומטי?
אני רוצה לסיים את הפוסט הזה בהצדקה שהעלה ג'ורג' אורוול לזכות להחזיק בנשק:
"That rifle hanging on the wall of the working-class flat or labourer's cottage is the symbol of democracy. It is our job to see that it stays there."
תרגום חלקי: הרובה שתולה על הקיר בביתו של עובד ממעמד הפועלים הוא סמל הדמוקרטיה.
זוהי לדעתי ההצדקה החשובה ביותר לחימוש אזרחים שומרי חוק. היכולת להגן על עצמך ועל משפחתך היא אבן היסוד של חייהם של אנשים חופשיים. שלטון ששולל את היכולת של האזרחים להגן על עצמם יכול להקרא בהרבה שמות, אבל דמוקרטיה של אנשים חופשיים אינו אחד מהם.
האיום של הטרור רק הופך את הוויכוח להרבה יותר דחוף, ובמידה מסויימת ליותר אבסורדי. כמה אזרחים חסרי ישע צריכים להירצח ע"י מחבלים לפני שההיגיון ינצח?

קפיטליזם לא מתעסק בצריכת יתר אלא ברצון חופשי. ומי בכלל מוסמך להגדיר מהי...