יום שישי, 30 באוקטובר 2015
יום חמישי, 29 באוקטובר 2015
יום שלישי, 20 באוקטובר 2015
יום שני, 19 באוקטובר 2015
ארה"ב בדרך למיתון בסביבת ריבית אפסית - כיצד ינהג הבנק המרכזי?
נתוני התעסוקה החלשים שפורסמו לאחרונה הם רק חוליה אחת
נוספת בשרשרת של נתונים שלילים לכלכלה האמריקאית. מה יעשה הפד, שמדיניותו הקלאסית
היא להוריד ריבית במצב זה?
כבר קרוב לשנה, כלכלנים מנסים לנחש מתי הבנק המרכזי
האמריקאי יתחיל סוף-סוף להעלות את הריבית. אבל הם מנסים לענות על השאלה הלא נכונה.
כאשר הנתונים הכלכליים בארה"ב הולכים ומתדרדרים, השאלה האמיתית היא מה יעשו
הפד והממשל, בסביבת ריבית אפס, כאשר המיתון הבא יכה בכלכלה האמריקאית.
נתוני התעסוקה החלשים לחודש ספטמבר הם רק חוליה אחת נוספת בשורה ארוכה של נתונים חלשים שפורסמו בשנה האחרונה ושמציירים תמונה שלילית בהשקעות עסקיות ובמגזרי הייצור והצרכנות. כלכלנים רבים מזדרזים להגן על המדיניות המוניטרית המרחיבה של הפד ולהאשים את ההאטה בסין במה שמתחולל בכלכלה האמריקאית. אך סין היא לא יותר ממסך עשן שמסתיר את הכישלון של הפד.
מספיק לגרד במעט את פני השטח בארה"ב כדי לגלות
תמונה של חוסר איזון כלכלי שמתפתח כבר שנים. אובמה והפד מתגאים בנתוני אבטלה
נמוכים - 5.1% בלבד. אך זוהי אשליה אופטית, שכן שיעור ההשתתפות בכוח העבודה נמצא
ברמה הנמוכה ביותר מאז 1977. כלומר האבטלה נמוכה כי לא סופרים כמובטלים את 95
מיליוני האמריקאים שהתייאשו מלחפש עבודה.
זאת ועוד, מאז 2007,
הכלכלה האמריקאית הוסיפה 1.5 מיליון משרות בסקטור המסעדות (מלצרים וברטנדרים)
ואיבדה 1.4 מיליון עובדי ייצור. כך, עובדים חסרי כישורים שמרוויחים בדר"כ שכר
מינימום, מחליפים עובדים שמאופיינים בשכר יחסית גבוה ושפעם היוו את חוט השדרה של המעמד
הבינוני האמריקאי.
את סימני הכישלון בכלכלה אפשר למצוא במקומות נוספים.
הממשל והקונגרס פצחו במהלך שנות ה-90 במניפולציה נרחבת במטרה לאפשר להמוני
אמריקאים להפוך לבעלי בתים. המניפולציה הזו כללה חקיקה נרחבת, ריבית נמוכה
מלאכותית בתחילת שנות ה-2000, וברית לא קדושה בין וול-סטריט לבין הממשל, כאשר כל
אלה הביאו למשבר הסאב-פריים. וכיום לאחר 7 שנים של ריבית אפס שנועדה בין היתר
להציל את מגזר הנדל"ן, שיעור בעלות על בתים בארה"ב נמצא בשפל של 48 שנים.
אפשר למנות עוד שורה ארוכה של נתונים שליליים אבל נסתפק
בכך שעפ"י מודל החיזוי של סניף הפד באטלנטה, מודל שזוכה למוניטין מצוין, הצמיחה בתל"ג
ברבעון השלישי של 2015 עלולה להסתכם ב-1.0% בלבד (בחישוב שנתי). נציין גם שמאז תום
מלחמת העולם השנייה, מחזור העסקים הממוצע נמשך 69 חודשים בלבד. אנחנו נמצאים בערך
בחודש ה-75 של מחזור העסקים העכשווי, ורק לפי החשבון הזה, המיתון מחכה להכות
בארה"ב בשנת 2016.
וכאן עולה שאלה מעניינת. ארה"ב עומדת להיכנס למיתון
הזה כאשר הריבית היא כבר באיזור האפס - מצב חסר תקדים. הרי המדיניות הקלאסית של
בנק מרכזי היא להוריד ריבית כאשר הכלכלה מתקשה, אך מה לעשות כאשר הריבית היא כבר
אפסית?
בפני הממשל והבנק המרכזי עומדות שלוש אופציות. בצד
המוניטרי הפד יכול להוריד את הריבית לשלילית והוא יכול גם לפצוח בסבב הדפסות נוסף (QE4). הממשל מצידו, יכול לפצוח
בתמריץ פיסקאלי, כלומר הגדלת ההוצאה התקציבית וכניסה לגרעון גדול אף יותר מהגרעון
כיום. ייתכן כמובן שכל שלושת הצעדים יינקטו בעת ובעונה אחת.
כך או אחרת, כל צירוף אפשרי של הצעדים האלה נדון להיכשל
בדיוק כפי שהמדיניות האמריקאית מאז משבר הסאב-פריים נכשלה. הפתרון האמיתי למשבר
האמריקאי מורכב מאותם מרכיבים שהביאו להצלחה כלכלית בכל מדינה שבא הם ננקטו -
קיצוץ במסים ובהוצאות, דה-רגולציה והקטנת ההתערבות הממשלתית בניהול הכלכלה. או
במילים אחרות, קפיטליזם קלאסי.
אלא שבארה"ב, כמו
ברוב מדינות המערב האחרות, אין רצון פוליטי או ציבורי לעשות את המובן מאליו. יותר
סביר שנראה את המשך התמריצים המוניטריים והפיסקליים שימשיכו לנפח את בועת הנכסים,
וימשיכו לערער את יסודות הכלכלה האמריקאית.
המאמר פורסם בכלכליסט
תוויות:
ארה"ב,
בנק מרכזי,
גירעון,
וול-מארט,
מיתון,
צמיחה כלכלית,
קפיטליזם,
ריבית,
תחרות חופשית
יום חמישי, 15 באוקטובר 2015
הירשם ל-
רשומות (Atom)