יום שבת, 6 באוקטובר 2012

מה באמת קורה בשוק העבודה האמריקאי?


משרד העבודה האמריקאי (BLS) היכה את השוק בתדהמה ביום שישי כשבישר שהאבטלה בארה"ב נפלה מרמה של 8.1% ל-7.8%, הרמה הנמוכה ביותר מאז ינואר 2009. מדוע התדהמה?

הדו"ח של משרד העבודה מבוסס על שני סוגי מחקרים. הסוג האחד הוא Household Data שהוא משאל טלפוני של 50,000 בתי אב. משאל זה קובע את שיעור האבטלה הרשמי. עפ"י Household Data, בחודש ספטמבר לבדו התעסוקה עלתה ב-873 אלף משרות, המספר החזק ביותר מאז יוני 1983! מכאן נובעת חלק מהתדהמה - הכלכלה האמריקאית, אפילו בעיני חסידיו השוטים ביותר של אובמה, לא אמורה להיות מסוגלת לייצר כל כך הרבה משרות.

הבעיה השנייה עם החדשות הטובות בנוגע לשיעור האבטלה היא התוצאות של סוג המחקר השני של משרד העבודה. זה הוא ה- Establishment Data המבוסס על שאלונים מפורטים בכתב ומשאלים טלפוניים של 390 אלף חברות המעסיקות ביחד כ-47 מיליון אמריקאים. התוצאות של המחקר הזה נראות הרבה יותר הגיוניות בהינתן מצבה של הכלכלה המריקאית. עפ"י מחקר זה, בחודש ספטמבר נוצרו 114,000 משרות. זהו מספר חלש שבקושי יכול להחזיק את האבטלה ברמה יציבה. אולם כאמור, שיעור האבטלה הרשמי נקבע ע"י Household Data. 

הפער בין שני סוגי המחקרים נראה מוזר ביותר, והוה מהווה סיבה עיקרית לחשדם של הרפובליקנים שמשרד העבודה מבשל את הנתונים כדי לעזור לאובמה. 

בכל אופן, כאשר חופרים קצת בנתונים התמונה המתקבלת נראית בעייתית עוד יותר. נתחיל בנתוני  Establishment Data שעל פיהם נוצרו רק 114,000 משרות בספטמבר. כפי שמראה הגרף למטה, בסקטור החשוב ביותר לארה"ב, הוא סקטור הייצור, מספר המשרות ירד ב-16 אלף משרות, וזאת לאחר ירידה של 22 אלף משרות ייצור בחודש הקודם - אוגוסט. דווקא הממשלה הגדילה את מספר המשרות באוגוסט ב-10 אלף משרות וזאת לאחר שנוצרו 45 אלף משרות ממשלתיות בחודש אוגוסט. 




כלומר חל גידול במספר המשרות הלא נכונות - משרות ממשלתיות שקיימות על חשבונו של המגזר הפרטי ושל משלם המסים וחל קיטון במספר המשרות במגזר הייצור - זהו המגזר שכל עוד לא תחול בו התאוששות דרמטית, לכלכלת ארה"ב לא תהיה תקומה. אגב, לממשלת ארה"ב אין בלעדיות על הפטנט הזה של גידול במספר המשרות הממשלתיות כדי ליפות את תמונת התעסוקה הכללית, גם ממשלת ישראל יודעת לשכור עוד עוד אנשים שאת משכורתם משלם המגזר הפרטי.  

כאשר בודקים את התוצאות של משאל משקי הבית (Household Data), הנתון הראשון שקופץ הוא העובדה שמתוך 873 אלף המשרות שנוצרו, 582 אלף משרות הן משרות חלקיות. זוהי הסיבה שמדד האבטלה U-6, שהוא מדד אבטלה הכולל גם את אלה שעובדים במשרות חלקיות אך היו רוצים לעבוד במשרה מלאה, נשאר יציב על רמה של 14.7%. 

עפ"י האתר הכלכלי Zero Hedge, אם מצרפים את מספר המובטלים, אלה שעובדים במשרות חלקיות אך היו רוצים לעבוד במשרה מלאה, ואת אלה שנואשו מלחפש עבודה ולכן אינם נכללים במדד האבטלה הרשמי (Marginally attached to the labor force), נראה שבספטמבר, מצבו של שוק העבודה האמריקאי דווקא החמיר:



גרף נוסף שיכול להזכיר לנו את מצבה של ארה"ב הוא גרף מקבלי תלושי המזון, שמספרם הגיע ביולי לשיא חדש  - 46.7 מיליון אזרחים אמריקאים, או 22.5 מיליון משקי בית:


לסיכום, מאז דצמבר 2007, אבדו לשוק האמריקאי 4.5 מיליון משרות, נוספו לשורת מקבלי תלושי המזון וקצבאות הנכות (זוהי קצבה של כ-1,000 דולר לחודש) כ-21 מיליון אמריקאים והחוב הלאומי גדל בכ-7 טריליון דולר:



לסיום, אני ממליץ מאוד לצפות בסרטון ווידאו של פיטר שיף שבו הוא מסכם את נתוני העבודה ועוד כמה דברים מעניינים, זהו סרטון של כ-20 דקות. כדאי:





יום שני, 1 באוקטובר 2012

מדד האומללות של איראן מרקיע שחקים

עפ"י סטיב הנק, פרופסור לכלכלה יישומית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, מאז שאחמדינג'אד הפך להיות נשיא איראן באוגוסט 2005, כלכלת המדינה הלכה מדחי אל דחי. איראן מדורגת עכשיו קרוב לתחתית - 144 מתוך 183 מדינות - בדו"ח של הבנק העולמי לשנת 2012 המודד את החיוניות של השוק החופשי וכמה קל לעשות עסקים במדינות העולם. הטבלה הבאה מציינת היכן איראן מדורגת ביחס למדינות אחרות במזרח התיכון ואזור צפון אפריקה (אגב, ישראל מדורגת במקום ה-32 בדו"ח הזה).



במשך עשרות שנים, כך עפ"י הנק, הכלכלה האיראנית התבססה על ניהול מרכזי, תקנות, פיקוח על מחירים, סובסידיות, הרבה מאוד בירוקרטיה ועוד מגוון רחב של מכשירי התערבות אחרים, בניסיון להשיג את מטרותיהם של כוהני הדת. ואיכשהו הכול המשיך לצוף בזכות הכנסות הנפט. הסנקציות שהחלו להטיל על איראן בנובמבר 2008, שינו את התמונה ומצבה של איראן מתדרדר קשות. הנה טבלה המפרטת את הסנקציות:


האם לסנקציות הייתה השפעה? שער החליפין של הריאל האיראני מספק תשובה. כאשר אובמה חתם על שורה של סנקציות מהותיות ביולי 2010, שער החליפין הרשמי ריאל/דולר היה קרוב מאוד לשער בשוק שחור.

אבל, כפי שמראה התרשים המצורף, השערים הרשמיים ושערי השוק השחור התפצלו יותר ויותר מאז יולי 2010. שער השוק שחור IRR / USD הוא כעת 52% נמוך יותר מהשער הרשמי. וכאשר המטבע מתמוטט, מדדים כלכליים אחרים מתחילים גם הם להתמוטט. לדוגמה, סטיב הנק מעריך שאיראן חווה כיום קצב אינפלציה שנתית של 71%!


על מנת לקבל תמונה ברורה של המצב הכלכלי באיראן, הנק בנה מדד אומללות. מדד שהוא הסכום של שיעורי האינפלציה, הריבית והאבטלה, ובניכוי שיעור השינוי השנתי בתמ"ג לנפש. לשם השוואה, הנק מדגים כי מדד האומללות במצרים לא עבר את רמת ה-40 נקודות אפילו בשנת 2012 הכאוטית:


 
מדד האומללות של איראן לעומת זאת, זינק לאחרונה לרמה של 106 נקודות:


אם כך, ברור כי הסנקציות עובדות, במובן הכלכלי של המילה. אך האם הן יעזרו לשכנע את החונטה הדתית ששולטת באיראן לסגת מהנתיב הגרעיני? שר החוץ ליברמן אופטימי אולם התשובה שמספק סטיב הנק היא פחות מעודדת מבחינתנו. הנק מתבסס על ספרו של ג'והן מרשיימר, The Tragedy of Great Power Politics ומביא משם את הציטטות הבאות:

"... אוכלוסיות של מדינות מודרניות יכולות לספוג כמויות אדירות של כאב בלי להתקומם נגד הממשלות שלהם. אין מקרה אחד בתיעוד ההסטורי שבו מצור או הפצצות אסטרטגיות שנועדו להעניש את האוכלוסייה של האויב הביאו למחאה ציבורית נגד ממשלת היעד." אם כבר, נראה כי "עונש יוצר כעס ציבורי נגד התוקף יותר מאשר נגד ממשלת היעד ".

ועוד: "... האליטות המושלות לעתים רחוקות יפסיקו מלחמה בגלל שהאוכלוסייה סובלת. למעשה, אפשר לטעון שככל שהאוכלוסייה סובלת יותר, כך יותר קשה למנהיגים להפסיק את המלחמה. הבסיס לטענה מוזרה זו הוא שתבוסה עקובה מדם, מגדילה את הסבירות שלאחר המלחמה האנשים יחפשו נקמה כנגד המנהיגים שהובילו אותם בדרך לחורבן. לכן, למנהיגים אלה יש תמריץ חזק להתעלם מהכאב שנגרם לאוכלוסייה ולהמשיך להאבק עד הסוף בתקווה שהם יצליחו לנצח וכך ולהציל את העור שלהם. "

נקווה שליברמן צודק.