יום שבת, 17 במאי 2014

ההתעללות של המדינה בכימיקלים לישראל פוגעת בכלכלה ואין לה צידוק מוסרי

בשעה שהמדינה עוסקת בהגדלת נטל המס על כיל, בחברה בוחרים להשקיע פחות ופחות בכלכלה המקומית. האם הגדלת התמלוגים על אוצרות הטבע נכונה מוסרית וכלכלית?

ועדת ששינסקי מסמנת את שיאו של המסע שהמדינה מנהלת נגד חברת כימיקלים לישראל (כיל). מאמצי המדינה להגדיל את נטל המס על כי"ל מתקבלים במחיאות כפיים בתקשורת וכנראה גם בציבור. אך הצעדים של המדינה פוגעים בכלכלת ישראל ובעיקר במעמד הביניים שכל כך מתלהב מקיצוץ כנפיה של כיל.

קבוצת עופר קנתה את השליטה בכיל (כחלק מהחברה לישראל) מיורשיו של שאול אייזנברג בשנת 1999. כיל שילמה באותה תקופה תמלוגים של 5% על סמך כתב הזיכיון משנת 1961. עפ"י "מכתב השרים" שניתן לפני 20 שנה, המדינה שמרה לעצמה את הזכות להעלות את שיעור התמלוגים החל משנת 2010 עד ל-10%, לכמות של מעל 3 מיליון טון בשנה.

אלה העובדות. מכאן מתחילה המדינה במסע נגד כיל. כצעד ראשון המדינה חזרה בה מ"מכתב השרים" ובתחילת 2012 העלתה את התמלוגים שכיל צריכה לשלם ל-10% עבור כמויות אשלג של מעל 1.5 מיליון טון. לכך נוספה דרישה מכיל לממן את חלק הארי של קציר ים המלח. לבסוף, כי"ל הוחרגה מחוק עידוד השקעות הון בפריפריה, והחל משנת 2018 תשלם מס חברות מלא, או כמעט מלא, בשיעור של כ- 26.5% (חברות אחרות בפריפריה משלמות כ-10%).

עפ"י דיווחי עיתונות מאותה תקופה, שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, איים על כיל שאם לא תסכים לכל הסעיפים האלה הוא יכנס וועדת ששינסקי שתחמיר אף יותר את מצבה של החברה. כיל חתמה, אך ועדת ששינסקי כונסה למרות זאת ביולי 2013 ואמורה לפרסם בקרוב את המלצותיה.

מהו הצידוק למלחמה הזו שהמדינה מנהלת נגד כיל? טיעון עיקרי הוא שכיל אינה משלמת מספיק תמלוגים על אוצרות טבע השייכים לכלל הציבור. זהו טיעון פופוליסטי שאינו נשען על עובדות. כיל משלמת יותר תמלוגים מחברות אשלג ברוסיה, אנגליה, ספרד, וגרמניה. בהשוואה לקנדה כיל משלמת מעט פחות אך אם מחשיבים קרדיט על השקעות הון ומס חברות מלא, ההפרשים האלה נעלמים. הטיעון הזה גם מתעלם מכך שהסכם הוא הסכם. כלכלה שאין בה משמעות להסכמים היא כלכלה ללא עתיד.

טיעון נוסף נגד כיל, או ליתר דיוק נגד בעל המניות העיקרי, עידן עופר, הוא שעופר קנה את החברה בזול ועשה מיליארדים בגלל עליית מחיר האשלג ובגלל מבנה השוק, לאו דווקא בזכות הניהול שלו. ולכן, הטיעון ממשיך, מותר לקחת לו את הכסף כי הוא לא באמת הרוויח אותו.

אולם האמת היא שלמזל יש חלק בכל עסק, והאמונה שלממשלה יש זכות להחליט מה הרווחנו בזכות ומה במקרה, מה מגיע לנו ומה לא מגיע לנו היא מסוכנת ועוד תתנקם בכולנו. רק לצורך דוגמה: מאות אלפי ישראלים קנו דירות בעשור האחרון שמחירן עלה משמעותית והעשירו את בעלי הבתים, לפחות על הנייר. אך הרווחים האלה הם כולם תוצרי השוק, לא בזכות אף אחד מהקונים. התמיכה הציבורית ברעיון שלמדינה יש זכות להחליט מה מגיע לנו ומה לא, עלולה לתת לממשלה את הלגיטימציה להטיל מס רווחי יתר על בעלי דירות.

בינתיים, מדיניות הממשלה פוגעת בכולנו כבר עכשיו. כיל, בצדק רב, מפנה את השקעותיה לחו"ל. למשל לאחרונה החברה החליטה על השקעה במכרה אשלג באתיופיה, ויש לזכור שכל דולר שמושקע בחו"ל הוא דולר שלא מושקע בארץ. דוגמה נוספת היא חברת וודסייד שכחלק מתהליך ההשקעה שלה במאגר לווייתן דרשה במפגיע מהמדינה התחייבות שלא תכונס ועדת ששינסקי 3. הלקח הוא שהמדינה לא יכולה להתעמר בעסקים ולצפות שהפראיירים ימשיכו לזרום. משקיעים אינם עיוורים ואינם טיפשים וזו אשליה מסוכנת לדמיין שאין השלכות למופקרות הממשלתית.

אשליה נוספת היא שכספי המסים הנוספים שהמדינה תגבה מכיל ישפרו את מצבו של מעמד הביניים. סביר יותר שהכסף הזה יגיע למקורבי הפוליטיקאים, לפנסיות השמנות של המגזר הציבורי, לוועדים החזקים וכו'. המעמד הבינוני, שנאנק תחת עול המסים ויוקר המחיה, לא ייראה גרוש ורק יסבול מההשקעות שירדו, מהצמיחה שתיפגע ומהמשרות שייעלמו.


ההיסטוריה הכלכלית מלמדת שככל שהמגזר הפרטי חזק יותר, והכלכלה חופשית יותר, כך כלל הציבור משגשג. לעומת זאת ככל שהממשלה מתערבת בכלכלה ופוגעת במגזר הפרטי כך העוני והפערים גדלים. הציבור הישראלי, שתומך בפוליטיקאים שמתעמרים בעסקים, מתעלם מהלקחים האלה ופוגע, יותר מכל, בעצמו.

המאמר פורסם במקור בכלכליסט

יום חמישי, 8 במאי 2014

חוק שכר מינימום היה הכלי החביב על גזענים לבנים בתקופת האפרטהייד, והוא עדיין חוק גרוע

רוצים לפגוע בעובדים חלשים? להפלות אוכלוסיות מודרות? להקטין את סיכויי העסקתם של מיעוטים? ייתכן שחוק שכר מינימום הוא בדיוק מה שאתם מחפשים • החל מהעובדים השחורים בארה"ב של שנות ה-30, דרך משטר האפרטהייד בדרום אפריקה וכלה באיגודי העובדים של ימינו, חוק שכר המינימום שירת את העובדים החזקים והמוכשרים על חשבון החלשים • כשאנשים עם כוונות טובות מתעקשים להתעלם מהמציאות כולם משלמים את המחיר
מאמת בסיסית אחת אי אפשר להתחמק: חוק שכר המינימום מעלה את מחיר העבודה ומוריד את הביקוש לעובדים. ומאחר שבתי עסק רבים לא יכולים להרשות לעצמם לשלם משכורות גבוהות יותר, התוצאה הישירה היא פיטורים.

אי אפשר גם להתחמק מהעובדה שחוק שכר מינימום פוגע בראש ובראשונה בעובדים חלשים. עובדים חסרי כישורים, עובדים צעירים, או כאלה שיש להם חיסרון תחרותי, מנסים לעשות את צעדיהם הראשונים בשוק העבודה באמצעות משרות בשכר נמוך. כאשר הממשלה אוסרת על מעסיקים לשכור עובדים שמוכנים להתפשר על שכר נמוך, היא חוסמת את דרכם של אלה לשוק העבודה.

הדינמיקה הזו הזו כל כך ברורה שגם ארגוני עובדים ופוליטיקאים גזענים בארה"ב עשו שימוש בחוק הזה לטובתם. בשנת 1931 עובדים שחורים בארה"ב ניסו להשתלב בשוק על-ידי הורדת שכר. הדבר גרם לתרעומת רבתי לא רק בגלל שיקולים גזעניים אלא גם בגלל שהלבנים התקשו להתחרות בפועלים השחורים. הלבנים קידמו החלת שכר מינימום ופתרו את הבעיה.

גם בזמן האפרטהייד בדרום אפריקה, שכר מינימום שימש כלי אפקטיבי בידי הגזענים הלבנים שזעמו על השחורים שניסו להתחרות בהם.

למעשה, עד היום חוק זה מיושם ברחבי העולם כדי להגן על וועדי עובדים. היתרון המיוחד של החוק נעוץ בכך שהוא מאפשר לא רק לחסום תחרות חופשית בשוק העבודה, אלא גם עוטף אנוכיות במעטה של מוסר וסולידריות.

ארגוני העובדים אינם היחידים שעושים שימוש ציני בחוק הזה. בשנות ה-60 חברת המעליות אוטיס ניסתה להחדיר לשוק את המעליות האוטומטיות שלה במטרה להחליף מעליות עם מפעיל אנושי. בצירוף מקרים פלאי, החברה החלה באותו זמן לקדם את חוק שכר מינימום במדינת ניו-יורק. הרעיון היה לכפות שכר גבוה על המעסיקים של מפעילי המעליות ובכך להפוך את המעליות האוטומטיות ליותר כדאיות.

50 שנה אחרי המזימה של חברת אוטיס, הטכנולוגיה ממשיכה להתפתח. הכירו למשל את המכונה להכנת המבורגרים, מכונה שאמורה בקרוב להפוך את רוב העובדים ברשתות המזון המהיר לבלתי נחוצים. יהיה מעניין לראות כיצד יוזמת שכר מינימום של הנשיא אובמה תזרז את כניסת המכונות האלה לארה"ב, שם סקטור ההסעדה הוא מעסיק חשוב במיוחד.

מעניין שאובמה מציע להעלות את שכר המינימום לא בבת אחת אלא בהדרגה, בפריסה על פני רבעונים רבים. אפשר לחשוד שאפילו הוא מבין שהחוק הזה יביא לפיטורים נרחבים, אך אם היישום ייפרס על פני תקופה ארוכה, פיטורים אלה יתרחשו טיפין טיפין וכך יהיה קשה לקשור במדויק ביו הפיטורים לבין שכר המינימום. כך אובמה נהנה מרווח פוליטי נקי: הוא מצטייר כמי שדואג לאדם העובד על-ידי העלאת שכר מינימום, וגם מצליח להתנער מאחריות לפיטוריו של אותו עובד.

לשכר מינימום יש גם תכונה להתנקם אפילו באלה שלא יפוטרו וששכרם יעלה. החוק כופה על המעסיקים לשלם יותר לעובדים למרות שהתפוקה שלהם לא עולה. השורה התחתונה היא שהרווח יורד. ומה עושה איש עסקים כשהרווח יורד? מעלה מחירים. מי שנפגע מכך הם בעיקר העשירונים התחתונים שיוקר המחיה משפיע עליהם יותר מאשר על שאר האוכלוסיה.

ייתכן שהנזק העיקרי מכל המהומה סביב חוק שכר המינימום נובע מכך שהוא מסיח את הדעת מכל הפעולות שהממשלה יכולה לעשות כדי לרומם בצורה דרמטית את רמת החיים במדינה. למשל, ביטול מס חברות (13% בלבד מכלל תקבולי המסים של הממשלה) יביא לפריחה של עסקים בארץ ולכניסה של עסקים רבים מחו"ל, מהלך שיחריף את התחרות על עבודה ולכן יעלה את שכרם של העובדים; דה-רגולציה בשוק העבודה תקטין את העלות לעסקים ותאפשר להם להגדיל את השכר לעובדים; וקיצוץ במס הכנסה יגדיל את שכר הנטו, אם כי כמובן הדבר ייאלץ את הממשלה לקצץ בהוצאותיה.

וכמובן: הממשלה יכולה תמיד להוריד את יוקר המחיה באמצעות פתיחת השוק לתחרות חופשית ללא פשרות. והרשימה עוד ארוכה.

אם שרי הממשלה באמת מעוניינים בכך, יש מתכון מוכח ובדוק להעלאה דרמטית ברמת החיים של כלל אזרחי ישראל. אבל ככל שזה נוגע לקבלת כותרות מחמיאות בעיתונים, תעמולה ריקה על שכר מינימום היא כנראה דרך קלה יותר.

המאמר פורסם במקור במידה ב-7 למאי 2014