מחשש לפגיעה בייצוא רכש בנק ישראל 290 מיליון דולר בחודש שעבר כדי להחליש את השקל. אולם ההיסטוריה מוכיחה כי כל הניסיונות לעורר שגשוג על ידי הפחתה בערך המטבע הסתיימו בכישלון
חודש שעבר רכש בנק ישראל מטבע
חוץ בסך 290 מיליון דולר, כחלק מתוכנית שנועדה לקזז
את ההשפעה מהפקת הגז במאגר תמר על שער החליפין. מאז אפריל 2013 הגיעו כלל הרכישות
בתוכנית זו ליותר מ-10 מיליארד דולר. אך ההיגיון שמנחה את בנק ישראל הוא מוטעה.
בפועל, הבנק שולל מאזרחי ישראל חלק מהדיבידנד הכלכלי שאמור היה להגיע אלינו מהפקת
הגז.
בזכות מאגר הגז תמר,
מדינת ישראל מייבאת פחות גז, פחם ודלקים אחרים לייצור חשמל, כלומר צורכי היבוא של
המדינה קטנים, המאזן המסחרי משתפר והשקל מתחזק. בעתיד, כאשר מאגר הגז לווייתן
יתחיל לייצא, המאזן ישתפר אף יותר. אלא שבנק ישראל פוחד שהתחזקות השקל תפגע בייצוא
ולכן הבנק קונה מט"ח כדי להחליש את השקל.
במילים אחרות, עודף
הייצוא מחזק את השקל, ובנק ישראל פוחד שכתוצאה מכך הייצוא ירד. לכן הבנק מחליש את
השקל כדי לעזור לייצוא, למרות שמלכתחילה הייצוא הוא זה שהעלה את השקל. ואם ההיגיון
הזה נשמע עקום זה בגלל שהוא באמת עקום.
בנק ישראל וכלכלנים רבים
יאמרו לכם שמאגר הגז הוא מעין פקטור חיצוני למשק הישראלי והתחזקות השקל פוגעת
בסקטורים - כמו סקטור ההייטק, שלמדינת ישראל אסור לאבד. אך סקטור הגז הוא סקטור
כמו כל סקטור אחר והדולרים שהוא מכניס למשק, לא שונים בצבעם מהדולרים שכל חברה אחרת
מכניסה. אם לדוגמה יתמזל מזלה של חברת טבע ובדרך נס היא תגלה תרופה לטיפול בסרטן
והתרופה הזו תייצר הכנסות במיליארדי דולרים, האם גם אז בנק ישראל יתעקש לקנות
מט"ח במיליארדים כדי להגן על הדולר מההישג של טבע?
אמנם אפשר לחשוש שהייצוא
של סקטורים מסוימים ירד בשל התחזקות השקל. אולם אם בשל ירידה זו בייצוא, המאזן
המסחרי ייפגע, השקל יחלש והייצוא יתאושש שנית. זו דרכו הטבעית של השוק
החופשי להגיע לשיווי משקל. הניסיון של ה"פוליטביורו הכלכלי", המתקרא
במקומותינו בנק ישראל, לכוון את השוק והיומרה לדעת מה אמור להיות שערו של השקל הם
מגוחכים.
מקריבים את רמת החיים על
מזבח הדולר הקדוש
צריך גם לזכור שלשקל חזק
יש יתרון מסוים מבחינת היצואנים כי הוא מוריד עלויות - של חומרי גלם, רכיבים
מיובאים, אנרגיה ועבודה. ומבחינת הניסיון ההיסטורי העדויות הן חד-משמעיות. אין
מדינה בהיסטוריה ששגשגה בזכות מטבע חלש. החל מזימבבואה ועד למדיניות האסונית של
יפן בימינו, כל הניסיונות לעורר שגשוג על ידי הפחתה בערך המטבע הסתיימו בכישלון.
מנגד, קשה להצביע על כלכלה ששגשגה לאורך זמן ללא מטבע חזק - גרמניה המערבית לפני
נפילת החומה, יפן במשך עשורים, שווייץ ונורבגיה - כולן מדינות ששגשגו עם מטבע חזק.
בנק ישראל שולל מאיתנו את
הפירות ממציאת מאגרי הגז. מדינת ישראל מייבאת נפט גולמי וכמעט את כל מוצרי הצריכה
- מכוניות, ביגוד, מזון, ריהוט, אלקטרוניקה, תיירות חוץ ועוד. התחזקות השקל הופכת
את כל המוצרים האלה לזולים יותר, מעלה את רמת החיים שלנו ומקלה על יוקר המחיה. בנק
ישראל מונע את זה מאיתנו בכוח מדיניות שאינה עומדת לא במבחן ההיגיון ולא במבחן
ההיסטוריה.
אם ממשלת ישראל באמת רוצה
לעזור ליצואנים, אבל בלי לפגוע בשאר אזרחי ישראל, אין קל מכך. כל מה שצריך לעשות
זה להקל ברגולציה ולהוריד מסי חברות. כך העלויות של היצואנים וכל החברות בארץ
ירדו, והתחרותיות שלהם תעלה. הבעיה היא שהקלה ברגולציה פוגעת ביכולתם של
הפוליטיקאים לחלק ג'ובים לחברים שלהם, והקלה במסי חברות אינה פופולרית בתקשורת.
ולכן בנק ישראל ימשיך להקריב את רמת החיים שלנו על מזבח הדולר הקדוש.
המאמר פורסם במקור בכלכליסט