מה יש לבנק ישראל נגד השקל החזק?

מחשש לפגיעה בייצוא רכש בנק ישראל 290 מיליון דולר בחודש שעבר כדי להחליש את השקל. אולם ההיסטוריה מוכיחה כי כל הניסיונות לעורר שגשוג על ידי הפחתה בערך המטבע הסתיימו בכישלון

חודש שעבר רכש בנק ישראל מטבע חוץ בסך 290 מיליון דולר, כחלק מתוכנית שנועדה לקזז את ההשפעה מהפקת הגז במאגר תמר על שער החליפין. מאז אפריל 2013 הגיעו כלל הרכישות בתוכנית זו ליותר מ-10 מיליארד דולר. אך ההיגיון שמנחה את בנק ישראל הוא מוטעה. בפועל, הבנק שולל מאזרחי ישראל חלק מהדיבידנד הכלכלי שאמור היה להגיע אלינו מהפקת הגז.

בזכות מאגר הגז תמר, מדינת ישראל מייבאת פחות גז, פחם ודלקים אחרים לייצור חשמל, כלומר צורכי היבוא של המדינה קטנים, המאזן המסחרי משתפר והשקל מתחזק. בעתיד, כאשר מאגר הגז לווייתן יתחיל לייצא, המאזן ישתפר אף יותר. אלא שבנק ישראל פוחד שהתחזקות השקל תפגע בייצוא ולכן הבנק קונה מט"ח כדי להחליש את השקל.

במילים אחרות, עודף הייצוא מחזק את השקל, ובנק ישראל פוחד שכתוצאה מכך הייצוא ירד. לכן הבנק מחליש את השקל כדי לעזור לייצוא, למרות שמלכתחילה הייצוא הוא זה שהעלה את השקל. ואם ההיגיון הזה נשמע עקום זה בגלל שהוא באמת עקום.

בנק ישראל וכלכלנים רבים יאמרו לכם שמאגר הגז הוא מעין פקטור חיצוני למשק הישראלי והתחזקות השקל פוגעת בסקטורים - כמו סקטור ההייטק, שלמדינת ישראל אסור לאבד. אך סקטור הגז הוא סקטור כמו כל סקטור אחר והדולרים שהוא מכניס למשק, לא שונים בצבעם מהדולרים שכל חברה אחרת מכניסה. אם לדוגמה יתמזל מזלה של חברת טבע ובדרך נס היא תגלה תרופה לטיפול בסרטן והתרופה הזו תייצר הכנסות במיליארדי דולרים, האם גם אז בנק ישראל יתעקש לקנות מט"ח במיליארדים כדי להגן על הדולר מההישג של טבע?

אמנם אפשר לחשוש שהייצוא של סקטורים מסוימים ירד בשל התחזקות השקל. אולם אם בשל ירידה זו בייצוא, המאזן המסחרי ייפגע, השקל יחלש והייצוא יתאושש שנית. זו דרכו הטבעית של השוק החופשי להגיע לשיווי משקל. הניסיון של ה"פוליטביורו הכלכלי", המתקרא במקומותינו בנק ישראל, לכוון את השוק והיומרה לדעת מה אמור להיות שערו של השקל הם מגוחכים.

  

מקריבים את רמת החיים על מזבח הדולר הקדוש

צריך גם לזכור שלשקל חזק יש יתרון מסוים מבחינת היצואנים כי הוא מוריד עלויות - של חומרי גלם, רכיבים מיובאים, אנרגיה ועבודה. ומבחינת הניסיון ההיסטורי העדויות הן חד-משמעיות. אין מדינה בהיסטוריה ששגשגה בזכות מטבע חלש. החל מזימבבואה ועד למדיניות האסונית של יפן בימינו, כל הניסיונות לעורר שגשוג על ידי הפחתה בערך המטבע הסתיימו בכישלון. מנגד, קשה להצביע על כלכלה ששגשגה לאורך זמן ללא מטבע חזק - גרמניה המערבית לפני נפילת החומה, יפן במשך עשורים, שווייץ ונורבגיה - כולן מדינות ששגשגו עם מטבע חזק.

בנק ישראל שולל מאיתנו את הפירות ממציאת מאגרי הגז. מדינת ישראל מייבאת נפט גולמי וכמעט את כל מוצרי הצריכה - מכוניות, ביגוד, מזון, ריהוט, אלקטרוניקה, תיירות חוץ ועוד. התחזקות השקל הופכת את כל המוצרים האלה לזולים יותר, מעלה את רמת החיים שלנו ומקלה על יוקר המחיה. בנק ישראל מונע את זה מאיתנו בכוח מדיניות שאינה עומדת לא במבחן ההיגיון ולא במבחן ההיסטוריה.

אם ממשלת ישראל באמת רוצה לעזור ליצואנים, אבל בלי לפגוע בשאר אזרחי ישראל, אין קל מכך. כל מה שצריך לעשות זה להקל ברגולציה ולהוריד מסי חברות. כך העלויות של היצואנים וכל החברות בארץ ירדו, והתחרותיות שלהם תעלה. הבעיה היא שהקלה ברגולציה פוגעת ביכולתם של הפוליטיקאים לחלק ג'ובים לחברים שלהם, והקלה במסי חברות אינה פופולרית בתקשורת. ולכן בנק ישראל ימשיך להקריב את רמת החיים שלנו על מזבח הדולר הקדוש.

המאמר פורסם במקור בכלכליסט

הרפובליקנים עוד יגרמו לנו להתגעגע לאובמה

המצב הכלכלי וההסתבכות של ארה"ב בסכסוכים מחוץ לגבולותיה מחזקים בקרב הרפובליקנים את הפלג הליברטריאני, התומך בחזרה למדיניות של אי-התערבות. אילו השלכות צפויות להיות על ישראל?

בקרב רבים נחשב ברק אובמה לנשיא עוין לישראל. הוא אף הואשם לאחרונה בצורה גלויה ברשת "פוקס ניוז" באנטישמיות. רבים גם מקווים שהנשיא הבא של ארצות הברית ייצא משורות המפלגה הרפובליקנית, שנחשבת לתומכת ישראל. אך אנחנו צריכים להיזהר ממה שאנחנו מבקשים. הכוחות העולים במפלגה הרפובליקנית עוד עלולים לעורר בנו געגועים לאובמה.

המצב הכלכלי וההסתבכות של ארצות הברית בסכסוכים מחוץ לגבולותיה מחזקים אצל הרפובליקנים את הפלג הליברטריאני, שבראשו עומד הסנאטור והמועמד לנשיאות 2016, ראנד פול. מה שמאפיין את הליברטריאנים היא האמונה בקפיטליזם קלאסי. כלומר האמונה שכוחות השוק החופשי, ולא הממשלה, הם שצריכים לשלוט בכלכלה. במובן זה, הליברטריאנים רוצים לחזור לשיטה הכלכלית שמשלה בארצות הברית עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ושהפכה את אמריקה למעצמה הכלכלית התעשייתית הגדולה בעולם.

אם האמונה בשוק החופשי היתה המאפיין היחידי של הליברטריאנים האמריקאים, כי אז מבחינת ישראל היה אפשר להתברך בכוח פוליטי משמעותי שיכול לחסל את שיטת ה"מקורביזם" ולהחזיר את הקפיטליזם לקדמת הבמה בעולם המערבי. הבעיה מבחינתנו היא שהליברטריאנים גם תומכים בהפסקת מעורבותה של ארצות הברית בעולם החיצון ובקיצוץ מסיבי בתקציב הביטחון של ארצות הברית. למען האמת, אין מה לבוא אליהם בתלונות, ומנקודת מבטה של אמריקה זו עמדה די הגיונית.

שהרי חוץ מבזבוז אדיר של כספים והצתת גלים של עוינות, מה מקבלת ארצות הברית מתחיבת אפה לסכסוכים ברחבי העולם? הנקודה היא שישראל, שלא בטובתה או באשמתה, הפכה לסמל של מעורבות ארצות הברית והמשאבים הכלכליים והפוליטיים שהיא משקיעה ברחבי העולם. והכעס שהליברטריאנים חשים כלפי המעורבות הזו מוצא ביטוי בשנאה שחלקם חשים כלפי ישראל.

אני משתמש במילה "שנאה" בכוונה גמורה, שכן מי שנכנס לאתרים של ליברטריאנים ומקשיב לדמויות מפתח בתנועה הזו לא יכול שלא להבחין ברגשות אנטי-ישראליים קשים שרוחשים שם. למעשה, הרגשות הללו כה שליליים שאי אפשר שלא לחשוב שאצל חלק מהליברטריאנים, כמו אצל חוגי השמאל העולמי, השנאה לישראל היא מעין כסות לשנאת יהודים קלאסית.

בבחירות לקונגרס בנובמבר 2014 רצים מועמדים ליברטריאנים במספר שיא. הדבר מעיד על התחזקות מגמות קפיטליסטיות בארצות הברית, כשלעצמה תופעה חיובית ביותר. אולם אין להתעלם מכך שישראל עלולה לעמוד בפני תנועת מלקחיים עוינת.

לקראת מדיניות ניטרלית ואדישה

מצד אחד, המפלגה הדמוקרטית מקצינה שמאלה, כפי שנשיאותו של אובמה יכולה להעיד, ומי שעוקב אחרי השיח במפלגה הזו יכול להתרשם שהמגמות השליליות האלה ממשיכות. מצד שני, המפלגה הרפובליקנית הולכת ומתרחקת מהקו של בוש/רומני, שאפשר היה בצורה כללית לתאר אותו כפרו-ישראלי, ופונה לכיוונים עוינים.

במילים אחרות, מדינת ישראל חייבת להתאים את עצמה למצב חדש, שבו הספונסר הפוליטי הראשי שלה הופך להיות, אם לא ממש עוין, ליותר ניטרלי ואדיש. מה אנחנו יכולים לעשות?

נגד השנאה לישראל וליהודים שמגיעה מהצד השמאלי של המפה הפוליטית אין מה לעשות. זוהי שנאה עמוקה ורחבה מדי. אולם השנאה שמגיעה מהצד הליברטריאני אולי ניתנת לטיפול. היא בוקעת רק מחלק מהתנועה הליברטריאנית ואינה אמורה להוות חלק אינהרנטי מאידיאולוגיה שדוגלת בחופש כלכלי וחברתי.

ייתכן שמדינת ישראל צריכה לקיים את ההבטחה הנושנה של נתניהו משנת 1996 ולוותר על הסיוע הכספי של ארצות הברית. הכסף הזה משמש ככלי ניגוח עיקרי בידי הליברטריאנים, ועדיף לישראל ליטול את היוזמה ולוותר עליו כמחווה של רצון טוב. בנוסף, מדינת ישראל צריכה להתחיל בדו-שיח אינטנסיבי עם אישים מהתנועה הזו. ביקורו של ראנד פול בארץ לפני כשנה וחצי עבר בקול ענות חלושה וזהו פספוס שאסור שיחזור על עצמו.

אך הדבר החשוב ביותר שעל מדינת ישראל לעשות הוא למצוא בעלי ברית חדשים. כך או אחרת, נראה שתור הזהב של יחסינו עם ארצות הברית הגיע לסיומו. הדבר הרע ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא לקבור את הראש בחול.

המאמר פורסם בכלכליסט

המרד נגד הדולר האמריקאי תופס תאוצה, אך לא בישראל

לא רק בסין וברוסיה: הדולר מאבד פופולריות גם במדינות מערביות, אך לפחות בינתיים ישראל לחלוטין מתעלמת מהתהליך הדרמטי הזה

המרד נגד הדולר האמריקאי, בהנהגת סין ורוסיה, מתרחב למדינות מערביות. אך לפחות בינתיים ישראל לחלוטין מתעלמת מהתהליך הדרמטי הזה, על השלכותיו הכלכליות והגיאו-פוליטיות. נקווה שלא נהיה מהמדינות האחרונות להתעורר למציאות של העולם החדש.

לפני עשרות שנים ארה"ב הייתה המעצמה הכלכלית העשירה בעולם. היה לה את העודף המסחרי הגדול ביותר, והיא הייתה האומה המלווה הגדולה ביותר. ההישגים האלה הפכו את הדולר למטבע הרזרבה העולמי, כלומר מטבע שמוחזק ע"י בנקים מרכזיים ברחבי העולם ושמשמש כמטבע התפעולי לעסקאות בינלאומיות, גם כאלה שארה"ב כלל איננה מעורבת בהן.

גם בארץ, אולי בגלל התלות הפוליטית שלנו, יש התעלמות מוחלטת מהעובדות: תוך עשורים ספורים ארה"ב הפכה למדינה עם החוב הגדול בעולם, עם הגירעון המסחרי הגדול ביותר ועם גירעונות תקציביים כרונים. רבים מצביעים על צבאה האדיר של ארה"ב כסימן לדומיננטיות שלה. אולם יש להזכיר שכלכלת ארה"ב אינה מסוגלת לממן את הצבא הזה. בפועל, הדפסות כספים והלוואות מסין, יפן ומדינות אחרות הם אלה שמממנים את הצבא. הזהו סימן לעוצמה?

הדבר היחידי כיום שמאפשר לאמריקאים ליהנות מרמת חיים גבוהה הוא מעמד הדולר, שטרם התאים את עצמו למצב הכלכלה. הדולר נשאר מטבע הרזרבה העולמי ושותפות הסחר של ארה"ב עדיין מוכנות למכור לה מוצרים תמורת דולרים מודפסים. אלא שלא לעולם חוסן. מעמד הדולר בסופו של דבר יתאים את עצמו למצבה של הכלכלה, אם כי לא ברור אם מדובר בתהליך של חודשים או שנים.

מצב העניינים הזו אמור היה להכתיב לארה"ב מדיניות זהירה בכל הקשור לשותפות הסחר שלה. הבעיה היא שארה"ב ממשיכה לנהוג כאילו היא מעצמה כלכלית אמיתית ולא בלון של אויר חם שרק מחכה לסיכה שתפוצץ אותו.

כלכלנים אמריקאים מפוכחים הזהירו עם תחילת ההסתבכות באוקראינה שארה"ב דוחפת את רוסיה לברית אסטרטגית עם סין. ואכן, זמן קצר לאחר שארה"ב העמיקה את ההתערבות הבוטה שלה בחצר האחורית של רוסיה, חתמה זו הסכם אנרגיה היסטורי עם סין, כאשר התשלומים יבוצעו עם המטבעות הלאומיים של שתי המדינות.

אולם זוהי רק חולייה אחת במערך העולמי שנוצר נגד הדולר. יש שמועות בלתי פוסקות בשנים האחרונות על כך שסין קונה כמויות ענק של זהב כדי לבנאם את המטבע שלה. בשנה האחרונה נראה שתהליך הדה-דולריזציה מאיץ עם חתימה של הסכמי סחר בילטראליים בין סין לבין מדינות כמו גרמניה, בריטניה, דרום קוריאה, ברזיל, ואולי גם הודו. הסכמים שמטרתם לייתר את הדולר בעסקאות סחר.

לאחרונה ארה"ב הגדישה את הסאה גם עם שותפות מערביות. קנס של 9 מיליארד דולר שארה"ב הטילה על הבנק הצרפתי BNP Paribas סחט הצהרות נזעמות מראשי התעשייה בצרפת שכנראה מואסים בתלות שלהם בדולר האמריקאי. שר האוצר הצרפתי טען שלא ברור מדוע אירופה משתמשת בדולר לעסקאות בתוך אירופה ומנכ"ל חברת האנרגיה הענקית, טוטאל, טען שלא ברור מדוע עסקאות נפט נעשות תוך שימוש בדולר ולא ביורו (שאגב עלה ב-11% לעומת הדולר בשנתיים האחרונות).

וארה"ב לא מרפה. מעבר לשערוריות הריגול שמעיבות על יחסי ארה"ב-גרמניה, ייתכן שהשלטון האמריקאי מפנה את תשומת הלב הרגולטורית/קונסת שלו מצרפת לגרמניה, וספציפית, לשני הבנקים המסחריים קומרצבנק, ודויטשה בנק. ארה"ב נראית כאילו היא ממש בעיצומו של מסע עיקש לירות לעצמה בראש.

מה יחליף את הדולר כמטבע רזרבה? ייתכן שסל מטבעות עולמי, אולי שילוב של כמה מטבעות והמתכות המוניטאריות זהב וכסף. זוהי שאלה פתוחה, בין היתר בגלל שגם מצבה הכלכלי של סין אינו אידיאלי, שלא לדבר על מצבה של אירופה. אך ברור שהתוצאה תהיה צניחה ברמת החיים האמריקאית וצניחה במעמדה העולמי של ארה"ב. מדינת ישראל, שנשענת על ארה"ב כתמוכה פוליטית וכלכלית, עלולה להיקלע למצב ביש אם לא תמצא לה בעלות ברית מוצקות יותר, ויפה שעה אחת קודם.

המאמר פורסם בכלכליסט

רוצים שוויון? לכו לצפון קוריאה

אי שוויון בתנאי תחרות חופשית זה דבר מצוין; הזעם הציבורי לא צריך להתמקד באי השוויון כשלעצמו אלא בשלטון שמיטיב עם מיעוט קטן על חשבון כלל המשק

המלחמה באי שוויון הפכה לנושא הפופולרי ביותר בשיח הכלכלי-חברתי. הפער בין המאיון העליון לציבור הכללי נחשב כיום לבעיה הגדולה ביותר בחברה שלנו ובעולם המערבי בכלל.

אבל האם אי שוויון הוא באמת דבר רע כל כך?

השאלה היא איך אי השוויון נוצר. למשל, הבעלים של מונופול המלט נשר מתעשר כי המדינה מגבילה יבוא של מלט מחו"ל וכך מונעת כניסה של מתחרים לשוק בארץ. כלומר, בתהליך ההתעשרות שלו, המונופול לא באמת מיטיב עם החברה הישראלית - הוא מתעשר על חשבוננו כי הוא יכול לגבות מחירים גבוהים ולא תחרותיים. קבלנים לא באמת קונים ממנו מלט מרצונם החופשי, הוא מונופול אז אין להם ברירה. כך נוצר אי שוויון פוגעני ולא מוסרי.

אבל בואו ניקח דוגמה הפוכה. היזם של GetTaxi התעשר כי המציא שיטה חדשה שמקלה עלינו להזמין מוניות, חוסכת לנו זמן ומורידה את רמת העצבים שכרוכה במוניות רגילות. כלומר GetTaxi מעלה לנו את איכות החיים. כך קפטיליזם עובד - בתנאי תחרות חופשית, ללא התערבות המדינה, הדרך היחידה להתעשר היא לספק מוצר שאנשים קונים מרצונם החופשי.

אבל היזם של GetTaxi לא רק מספק לנו מוצר שאנחנו קונים בשמחה, הוא גם הגדיל את רמת אי השוויון בישראל. ללקוחות שלו קצת יותר טוב בחיים, אבל היזם של חברת המוניות הפך למיליונר. לכן, מבחינה סטטיסטית טהורה, אפשר לטעון שיש יותר אי שוויון בארץ. השאלה היא: אז מה? אז מה אם אי השוויון גדל?

הרי מצבנו השתפר, מה אכפת לנו שמי ששיפר את מצבנו הפך למיליונר? אם כל מה שמטריד אותנו זה שהיזם יותר עשיר מאיתנו אז מה שמנחה אותנו זה לא צדק ולא כלכלה, אלא פשוט קנאה. את הקנאה הזו אפשר להשביע ע"י מיסוי, כלומר אפשר למסות את היזם וכך לשלול ממנו את פירות ההצלחה שלו. אבל שלא נשלה את עצמנו, אין לזה שום קשר לצדק, זו קנאה. ובסופו של דבר, מיסוי שנועד להשביע את ההמון, ייפגע בנו כי מיסוי ששודד מהיזמים את פרי ההצלחה שלהם מוריד מהמוטיבציה לסכן הון ולהשקיע.

לכן רצון עיוור לצמצם אי שוויון מפספס את כל העניין.

הזעם הציבורי לא צריך להתמקד באי השוויון כשלעצמו אלא בשלטון שמיטיב עם מיעוט קטן על חשבון כלל המשק. יש לחסל את כל ההגנות הממשלתיות, המכסים, הסובסידיות, ההתערבות הממשלתית, והמסים הגבוהים. המדינה צריכה להפסיק לעשות מניפולציות בשערי הריבית, מה שמלבה את מחירי הנדל"ן ומעלה את יוקר המחיה.

במלים אחרות, צריך לחסל את המקורביזם ולחזק את התחרות החופשית. בתנאי תחרות חופשית, בתנאי קפיטליזם, אי השוויון לא ימוגר אבל רמת החיים של כולנו תעלה. העשירים יתעשרו בצדק בגלל יוזמות מוצלחות, השקעות חכמות והאומץ לקחת סיכונים. לא בגלל קשרים עם פוליטיקאים.

מי שזה לא מספיק לו ורוצה שכולם יהיו שווים ויהי מה, שייסע לצפון קוריאה, המדינה השוויונית ביותר בעולם.

המאמר פורסם בכלכליסט