שוויץ היא ההוכחה לכך שבנק ישראל לא צריך לפחד משקל חזק

בחצי השנה האחרונה, שוויץ הפכה להיות לשדה ניסויים בכל הקשור להשפעות של מטבע חזק על הכלכלה. תוצאות הניסוי אמורות ללמד את בנק ישראל שהניסיונות להחליש את השקל הן מוטעות ומזיקות ושאין מה לפחד משקל חזק.  

בינואר 2015 הבנק המרכזי השוויצרי הרעיד את השווקים הפיננסים כאשר ניתק את ההצמדה בין הפרנק השוויצרי לבין היורו, וכיום הפרנק יקר בערך ב-15% לעומת הרמה בה נסחר לפני ביטול ההצמדה.

על פי החוכמה הכלכלית המקובלת שמנחה את הבנק המרכזי של ישראל, של אירופה ובנקים מרכזיים אחרים בעולם, כלכלת שוויץ הייתה צריכה להינזק קשות כתוצאה מהזינוק בערכו של הפרנק. הכלכלה של השוויץ היא הרי כלכלה מוטת ייצוא, והפרנק המזנק אמור היה להפוך את היצוא השוויצרי ליקר יותר במונחי יורו. ההתייקרות הזו אמורה הייתה להחליש את הייצוא השוויצרי ולפגוע קשות בכלכלת שוויץ. זוהי החוכמה שגורמת לבנק ישראל לקנות מיליארדי דולרים. החשש הוא שהשקל החזק הופך את הייצוא הישראלי ליקר מדי ולכן יש להחליש את המטבע בצורה מלאכותית על ידי קניית דולרים, וכך למנוע פגיעה בייצוא הישראלי ובצמיחה הכלכלית.

  

הכלכלה של שוויץ

מה באמת קרה לכלכלת שוויץ לאחר ההמראה של הפרנק השוויצרי בתחילת 2015? בדיוק ההיפך ממה שהבנקים המרכזיים חשבו שייקרה. השבועון הכלכלי, "האקונומיסט", פרסם לפני כמה ימים מאמר מלא תימהון שמספר כמה שוויץ שגשגה בחצי שנה האחרונה. מסתבר שהתחזקות הפרנק הפכה את אזרחי שוויץ לעשירים יותר ונתנה דחיפה לצריכה השוויצרית על ידי כך שהפכה את המחירים של מוצרי הייבוא לזולים יותר.

מסתבר גם שלמרות התייקרות היצוא, שאר העולם המשיך לקנות את המוצרים השוויצריים – למשל שעוני יוקרה, תרופות ושירותים בנקאיים. כנראה שהעולם לא קנה את המוצרים האלה כי הם היו זולים, אלא כי הם היו מוצרים איכותיים שקשה למצוא להם תחליף. חוץ מזה, ייצוא לגוש האירופי במילא הפך להיות לפחות חשוב עם השנים ובהשוואה ללירה שטרלינג ולדולר, הפרנק התייקר פחות מאשר הוא התייקר לעומת היורו.

בקיצור, הזינוק בפרנק השוייצרי עשה טוב לכלכלת שוויץ. תאמרו שזהו ניסוי כלכלי לטווח קצר ושאת הנזקים האמיתיים נראה רק בטווח הארוך? מסתבר שב-30 השנה האחרונות, הפרנק השוייצרי התייקר ב-130% (לעומת סל מטבעות של שותפות המסחר) אך הייצוא זינק ב-200%, במונחים ריאליים.

יש להוסיף שאין בשוויץ שום דבר ייחודי מבחינה זו. לכלכלות חזקות תמיד היו מטבעות חזקים - ארה"ב ברוב ההיסטוריה שלה, יפן במשך עשורים אחרי מלח"ע השנייה, ואפילו מערב גרמניה שהצטיינה במטבע חזק ובכלכלה משגשגת. אפשר היה לחשוב שהניסיון ההיסטורי הזה יגן על הגרמנים מהבלבול שאוחז אותם בכל הקשור ליתרונות המפוקפקים של היורו החלש, אך מסתבר שתעמולה ואינטרסים של קבוצות לחץ גוברים על ההיסטוריה ועל ההיגיון.

מה ההסבר לתופעה הזו של התחזקות הייצוא בד בבד עם התחזקות המטבע? הרי על פניו יש היגיון בחשש, שמטבע מקומי יקר יהפוך את הייצוא ליקר ויפגע בצמיחה. ובכן, לב העניין הוא שמטבעות אינם מתייקרים בחלל ריק. הפרנק השוויצרי הוא מטבע חזק כי הכלכלה השוויצרית היא כלכלה חזקה. זוהי כלכלה חופשית יחסית, מתועשת, עם חברות יצואניות מעולות כמו נסטלה, רוש ונוברטיס. החברות האלה מייצאות בסכומי עתק, מזרימות מטבע זר למדינה ומחזקות את המטבע המקומי. הרעיון שיש להחליש את הפרנק כדי להגן על החברות היצואניות שהייצוא שלהן הוא זה שמחזק את הפרנק מלכתחילה, הוא מעגלי וחסר היגיון.

בדיוק את אותו הדבר אפשר להגיד על כלכלת ישראל. מנסים להפחיד אותנו עם סיפורים על צבא של ספקולנטים מרושעים שמייקרים את השקל ומאיימים להביא עלינו אסון כלכלי. אך זוהי שטות, ספקולנטים באשר הם, בסה"כ רוכבים על מגמות כלכליות בסיסיות. הספקולנטים לא יוצרים את הכוחות האלה. אם כבר, הכוחות האלה יוצרים את הספקולנטים.

בדומה לשוויץ, למדינת ישראל מנועי ייצוא מרשימים, איכותיים, וייחודיים. תעשיית הנשק, התרופות, טכנולוגיה, מכירות סטרט-אפים, כימיקלים ועוד. הייצוא הזה מזרים לכאן מט"ח, מחזק את השקל, מוזיל את הייבוא ומקל על הצרכנים. כמו עם היורו והפרנק, הרעיון שבנק ישראל אמור לקנות דולרים כדי להחליש את השקל ולהגן על הייצוא, כאשר הייצוא הוא זה שמחזק את השקל מלכתחילה, הוא רעיון מגוחך.

המאמר פורסם במקור בכלכליסט

יש לעצור את החלשת השקל

בנק ישראל ממשיך בנסיונותיו לעודד את הייצוא על ידי החלשת השקל מול הדולר אך מייצר מצב אבסורדי שמוליך לפגיעה קשה בציבור הרחב

בימים האחרונים בנק ישראל המשיך בניסיונותיו להחליש את השקל. הטיעון הוא שישראל היא כלכלה מוטת ייצוא, ולכן הייצוא הוא מנוע הצמיחה שלנו. מכאן נובע שכדי להבטיח את הצמיחה יש לעודד את הייצוא ע"י החלשת השקל. אלא שבבסיס הטענה הזו יש חוסר הבנה עקרוני לגבי תפקיד הייצוא בכלכלה, וחוסר ההבנה הזה מוליך לפגיעה קשה בציבור הרחב.

ישראל היא כלכלה מוטת ייצוא לא מתוך בחירה אלא כתוצאה מהעובדה שאנחנו מדינה קטנה שלא יודעת לייצר ביעילות מכוניות, בגדים, רהיטים, אלקטרוניקה, ועוד מוצרים רבים. בגלל חוסר היכולת לייצר בעצמנו את המוצרים האלה, אין לנו ברירה אלא לייצא את מה שאנחנו כן יודעים לעשות – כלי נשק, תרופות, טכנולוגיה, כימיקלים ועוד.

כל מה שמדינת ישראל מייצאת, חוזר אלינו בצורת מט"ח שבאמצעותו אנחנו יכולים לייבא נפט, מכוניות, אלקטרוניקה ומוצרים אחרים. כלומר, ייצוא אינו מטרה בפני עצמו, הוא בסה"כ כלי למימון הייבוא. או במילים אחרות, אזרחי ישראל לא נועדו לשרת את הייצוא, הייצוא נועד לשרת אותם.

זו הסיבה שרבים מבינים אינסטיקטיבית שאם נחליש את השקל מעבר לרמה מסוימת, נניח 6 שקלים לדולר, הנזק יהיה רב מהתועלת, כי הייבוא יהיה יקר מדי, יוקר המחייה יזנק, ואזרחי ישראל - למעט אולי בעלי מניות של חברות יצואניות - יהיו עניים יותר. אם הנקודה הזו לא מספיק ברורה, אפשר להקצין אותה לאבסורד – מה יהיה אם בנק ישראל ידפיס כל כך הרבה שקלים עד שנצטרך אלף שקל לקנות דולר אחד? את התשובה אפשר לחפש בזימבבואה של ימינו או בגרמניה של לפני 90 שנה. אנחנו אולי נייצא בכמויות אבל נחיה בעוני מחפיר כי לא נוכל להרשות לעצמנו מוצרי ייבוא כלשהם.

צריך לזכור שהגורם העיקרי שמחזק את השקל הוא מאזן התשלומים החיובי, כלומר הייצוא החזק. העובדה הזו לבדה אמורה לרמוז עד כמה זה טיפשי לחשוש מהתחזקות השקל. אם הייצוא מחזק את השקל, מה ההיגיון בלהחליש את השקל כדי לעזור לייצוא שהוא זה שמלכתחילה מחזק את השקל? לכל היותר, אם השקל יתחזק לרמה שתפגע בייצוא, הייצוא ייחלש ועימו השקל, מה שיעודד את הייצוא. כלומר כוחות הביקוש וההיצע של השוק החופשי ידחפו תמיד לשיווי משקל דינמי. הרעיון שפוליטביורו מוניטארי בדמות בנק ישראל יכול לנהל את שיווי המשקל הזה בצורה יעילה יותר מהשוק החופשי, הוא רעיון עיוועים בסגנון סובייטי.

כדי להבהיר את התועלת שבשקל חזק, נקצין גם את המצב הזו לרמה אבסורדית. נניח שמסיבות לא מובנות (ובלתי אפשריות) השקל מתחזק לרמה של 1,000 דולר לשקל. ברור שבמצב כזה מדינת ישראל לא תייצא דבר שכן אף מדינה לא תוכל להרשות לעצמה לקנות את המוצרים שלנו. ומה בכך? הרי לאזרחי ישראל יהיה כוח קנייה פנטסטי וכולנו נהיה עשירים כקורח.

הדוגמא כמובן לא מציאותית אבל הנקודה היא שההיגיון שמצדד בהחלשת השקל אינו עקבי. בנקודה מסוימת, ברור לכולם שהשקל יהיה חלש מדי וכוח הקנייה של אזרחי ישראל יישחק לאבק דק. לעומת זאת, ההיגיון שמצדד בשקל חזק הוא עקבי עד הסוף. אין שום נקודה שבה השקל הוא חזק מדי, שכן ככל שהוא מתחזק כך כוח הקנייה שלנו עולה.

דרך אגב, הפרנק השוויצרי זינק לעומת הדולר ב-300% ב-45 השנים האחרונות בזכות עודף מסחרי עצום. שוויץ היא כיום הכלכלה התעשייתית העשירה ביותר במערב, לתשומת הלב של כל אלה שחושבים ששקל חזק זו בעיה.

המאמר פורסם בכלכליסט

בנק ישראל ינצח בקרב על השקל - וההפסד כולו שלנו

כעת, לאחר שמדינת ישראל הצטרפה למועדון המדינות עם  ריבית אפסית, נראה שהשלב הבא עלול להיות ריבית שלילית ו/או סוג שלהרחבה כמותית - כלומר הדפסה מאסיבית של שקלים. מדינת ישראל, כמדינה קטנה עם מטבע חסר חשיבות בזירה העולמית, עלולה לסבול מההשלכות של המדיניות המופקרת הזו במהירות רבה מכפי שאפשר לדמיין.

בנק ישראל, כמו בנקים מרכזיים אחרים בעולם, הצליח לשכנע את עצמו שהסכנה החמורה ביותר שעומדת בפני הכלכלה היא ירידת מחירים (דיפלציה). ולכן כדי להגן על הכלכלה מהאסון הזה, יש להוריד בכוח את ערכו של המטבע המקומי כדי לעודד עליית מחירים. האבסורד שבצורת החשיבה הזו הגיע לסוג של שיא קומי כאשר בנק ישראל הסביר לפני כמה ימים מדוע הוא חותך את הריבית פעם נוספת.

וכך כותב בנק ישראל: "מדד המחירים לצרכן ירד בינואר ב-0.9%, על רקע ירידה במחירי האנרגיה, ירידה מתוכננת במחירי המים וירידה חדה יחסית בסעיף הדיור". האם מישהו יכול להסביר מדוע ירידה במחירי האנרגיה והמים היא בעיה שבנק ישראל צריך להגן עלינו מפניה? גם לא ברור איך הפוליטיקאים, שכביכול כל-כך רוצים לפתור את בעיית יוקר המחיה, מסכימים בשתיקה עם צעדי בנק ישראל שממש מתוכננים להעלאת מחירים.

כדי להדגים את הגיחוך של העניין, בואו נקצין את המצב לרמה לא מציאותית: נניח שפריצת דרך מדעית מאפשרת לנו לייצר אנרגיה אינסופית בחינם, או כמעט בחינם (אולי על-ידי היתוך קר). הורדת מחירי האנרגיה לרמה אפסית תוביל גם לירידה דרמטית במחיר המים, כי הרי מפעלי התפלה יוכלו לפעול בעלות אפסית. על-פי ההיגיון של בנק ישראל מדובר באסון אפילו כבד יותר מהירידה שראינו במחירי האנרגיה בתקופה האחרונה.

בעצם, כנראה שהורדת ריבית לא תספיק במקרה כזה. בנק ישראל יפצח בהדפסה סיטונאית של שקלים (הרחבה כמותית), כדי שמחירי מוצרים יעלו ויפצו על הירידה במחיר האנרגיה והמים. אין בכך היגיון כלכלי.

אך ירידה במחירי האנרגיה אינה הסכנה היחידה שבנק ישראל מנסה להציל אותנו מפניה. בנק ישראל גם חושש שהתחזקות השקל תפגע במנוע הצמיחה של המשק הישראלי - היצוא. בנק ישראל טועה כאן פעמיים. ראשית, הבנק מתבלבל בין המטרה לבין הכלי להשגת המטרה. יצוא אינו מטרה בפני עצמו. יצוא הוא כלי שנועד לעזור למשק לספק רמת חיים גבוהה לתושבי ישראל. היצוא מספק למשק את המט"ח הדרוש למימון היבוא - אלקטרוניקה, תיירות חוץ, בגדים, ריהוט, נפט וכד"ו. חיזוק היצוא על-ידי החלשת המטבע, גורם אוטומטית להתייקרות היבוא ובכך מטרפד את הטובה שאמורה לצמוח לנו מהיצוא.

טעות נוספת של בנק ישראל נובעת מהעובדה שהשקל לא מתחזק בחלל ריק, סתם כך. השקל חזק בעיקר כי ישראל היא מכונת יצוא אפקטיבית. תעשיית הנשק, התרופות, ייצור שבבים, סטרט-אפים, ועוד תעשיות, הם כולם גורמים חשובים מאחורי מאזן התשלומים החיובי של מדינת ישראל. המאזן החיובי הוא גורם עיקרי מאחורי חוזקת השקל. במילים אחרות, בנק ישראל רוצה להחליש את השקל כדי להגן על היצוא בפני השקל החזק וזאת כאשר היצוא הוא זה שמחזק את השקל מלכתחילה. גם כאן אין היגיון כלכלי.

הטרגדיה של הסיפור הזה היא שבסופו של דבר בנק ישראל ינצח והנסיונות הבלתי פוסקים להחליש את השקל יוכתרו בהצלחה. וזאת מאחר שכדי לחזק את השקל דרושה רמה גבוהה של חריצות, כישרון, חדשנות, נכונות לקחת סיכונים - כל מה שהוליד את תעשיית ההיי-טק הישראלית. במילים אחרות, לחזק את השקל זה קשה. אבל להחליש את השקל זה הרבה יותר פשוט. כל מה שצריך זה להוריד את הריבית ולהדפיס. קלי-קלות, כל בנק מרכזי יכול לעשות את זה.

רק שהניצחון הזה עלול להיות הרבה יותר דרמטי ממה שבנק ישראל מתכנן. הפדרל ריזרב הדפיס כמויות ענק של דולרים, אך הדולר הוא מטבע הרזרבה הבינלאומי ולכן ניחן בעמידות יוצאת דופן. גם האירו, שמייצג כלכלה של 350 מיליון איש, הוא מטבע יחסית עמיד. בניגוד להם, השקל הוא בסופו של דבר מטבע קטן של מדינה חסרת חשיבות כלכלית. אף אחד לא צריך באמת להחזיק בשקלים (חוץ מאזרחי ישראל(.

בנקודה מסוימת בנק ישראל עלול ללחוץ על הדוושה המוניטרית חזק מדי והלחץ על השקל יגיע למסה קריטית שתגבר על התמיכה של היצוא ותרסק את המטבע לפתע פתאום. הבדיחה הגדולה תהיה כאשר בנק ישראל ייאלץ בסופו של דבר להעלות ריבית כדי להגן על השקל שיתמוטט לנו. טוב, בדיחה היא אולי לא המלה הנכונה.

המאמר פורסם בגלובס

הפחתת הריבית שופכת שמן על מדורת יוקר המחיה

קיוויתם להתאוששות כלכלית? תשכחו מזה. למעמד הבינוני לא כדאי להפקיד את כספו בחיסכון ולכן המוני ישראלים נאלצים להיכנס להשקעות מסוכנות, כמו קניית דירות במחירים גבוהים ונטילת משכנתאות גבוהות. מאות אלפי הישראלים שהפגינו נגד יוקר המחיה במחאה החברתית של 2011 אמורים עכשיו להפגין בהיסטריה מול בנק ישראל

קיוויתם להקלה ביוקר המחיה? תשכחו מזה. החלטת בנק ישראל היום (ב') לחתוך את הרבית פעם נוספת לשפל של 0.25% שופכת שמן על מדורת יוקר המחיה בארץ. מדינת ישראל מייבאת מוצרי אלקטרוניקה, ביגוד, ריהוט, מזון, מכוניות, נפט גולמי ועוד ועוד. החיתוך ברבית מחליש את השקל והופך את כל הייבוא הזה ליקר יותר. משום מה, בנק ישראל חושב שהחמרה ביוקר המחיה אמורה לעזור לכלכלה כי כביכול האינפלציה הנמוכה פוגעת בפעילות הכלכלית. אבל אין בזה שום היגיון. מחירים נמוכים מקלים על הציבור הישראלי, מקלים גם על עסקים שיכולים למכור יותר ללקוחות שלהם ומורידים עלויות לכל הפעילים במשק.

החלשת המטבע אולי תעודד מעט את היצוא. אבל חוץ מהבעלים של חברות היצוא, לא ייהנו מכך רבים. הרי אפילו אלה שעובדים בחברות יצוא מקבלים משכורות בשקלים, וגם הם יראו את כוח הקנייה שלהם יורד. בסיכומו של דבר, כפי שקורה בימים אלה ביפן, התייקרות היבוא תדרדר את מאזן הסחר של מדינת ישראל ותפגע בחוסנו של המשק. האמת היא, שמאות אלפי הישראלים שהפגינו נגד יוקר המחיה במחאה החברתית של 2011 אמורים עכשיו להפגין בהיסטריה מול בנק ישראל בירושלים, אבל משום מה הם נשארים בבית.

קיוויתם להתאוששות כלכלית? תשכחו מזה. הורדת הריבית אמורה לעזור לכלכלה ע"י כך שתהפוך הלוואות לזולות יותר. אבל מה שריבית אפסית עושה באמת, זה פשוט לעודד ספקולציה, לקיחת סיכונים מוגזמים, ובאופן כללי היא מוציאה את המשק משיווי משקל.

המעמד הבינוני לא יכול עוד להפקיד את כספו בחיסכון שמרני ובטוח בבנק. הרי הריבית שם אפסית. לכן המוני ישראלים נאלצים להיכנס להשקעות מסוכנות, כמו קניית דירות במחירים בועתיים תוך כדי לקיחת משכנתאות גבוהות. דבר נוסף שהריבית הנמוכה מעודדת היא צריכה מוגזמת. כלומר פשוט בזבוז כסף.

החיסכון הוא המכשיר העיקרי לבניית בסיס ההון שמשמש להשקעות בתעשייה. כאשר אנשים לא רואים טעם בחיסכון ומעדיפים לבזבז את הכסף על טיולים לחו"ל או כל צריכה מסוג אחר, הגמול הוא מאוד קצר טווח ונעלם במהירות. צמיחה כלכלית אמיתית מבוססת על השקעות הון, ובניית עסקים חדשים תוך התחשבות בשער ריבית ריאלי לטווח ארוך. ריבית אפס היא האויב הכי גדול של התנהגות שקולה כזו, היא מפרה את שיווי המשקל בין חיסכון לצריכה וכורה בור עמוק שאליו כלכלת ישראל הולכת ליפול.

בנק ישראל מודאג מההשפעות הכלכליות של "צוק איתן", ובצדק. אבל הפתרון הוא לא החמרה ביוקר המחיה ופגיעה במאגר החסכונות. הפתרון אמור להיות בצד של הממשלה. כלומר הורדת מסים שתעודד בניית עסקים חדשים, הפחתה של נטל הרגולציה שמשתק את המשק כבר כמה שנים, שחרור קרקעות ע"י המדינה, ביטול מכסים שיוריד משמעותית את יוקר המחיה ועוד כמה פעולות אחרות.

בינתיים אנחנו אמורים להאמין שאם האינפלציה תעלה, יוקר המחיה יעלה ונשלם יותר על מוצרי צריכה אז מצבנו ישתפר. בהצלחה.

המאמר פורסם בכלכליסט

מה יש לבנק ישראל נגד השקל החזק?

מחשש לפגיעה בייצוא רכש בנק ישראל 290 מיליון דולר בחודש שעבר כדי להחליש את השקל. אולם ההיסטוריה מוכיחה כי כל הניסיונות לעורר שגשוג על ידי הפחתה בערך המטבע הסתיימו בכישלון

חודש שעבר רכש בנק ישראל מטבע חוץ בסך 290 מיליון דולר, כחלק מתוכנית שנועדה לקזז את ההשפעה מהפקת הגז במאגר תמר על שער החליפין. מאז אפריל 2013 הגיעו כלל הרכישות בתוכנית זו ליותר מ-10 מיליארד דולר. אך ההיגיון שמנחה את בנק ישראל הוא מוטעה. בפועל, הבנק שולל מאזרחי ישראל חלק מהדיבידנד הכלכלי שאמור היה להגיע אלינו מהפקת הגז.

בזכות מאגר הגז תמר, מדינת ישראל מייבאת פחות גז, פחם ודלקים אחרים לייצור חשמל, כלומר צורכי היבוא של המדינה קטנים, המאזן המסחרי משתפר והשקל מתחזק. בעתיד, כאשר מאגר הגז לווייתן יתחיל לייצא, המאזן ישתפר אף יותר. אלא שבנק ישראל פוחד שהתחזקות השקל תפגע בייצוא ולכן הבנק קונה מט"ח כדי להחליש את השקל.

במילים אחרות, עודף הייצוא מחזק את השקל, ובנק ישראל פוחד שכתוצאה מכך הייצוא ירד. לכן הבנק מחליש את השקל כדי לעזור לייצוא, למרות שמלכתחילה הייצוא הוא זה שהעלה את השקל. ואם ההיגיון הזה נשמע עקום זה בגלל שהוא באמת עקום.

בנק ישראל וכלכלנים רבים יאמרו לכם שמאגר הגז הוא מעין פקטור חיצוני למשק הישראלי והתחזקות השקל פוגעת בסקטורים - כמו סקטור ההייטק, שלמדינת ישראל אסור לאבד. אך סקטור הגז הוא סקטור כמו כל סקטור אחר והדולרים שהוא מכניס למשק, לא שונים בצבעם מהדולרים שכל חברה אחרת מכניסה. אם לדוגמה יתמזל מזלה של חברת טבע ובדרך נס היא תגלה תרופה לטיפול בסרטן והתרופה הזו תייצר הכנסות במיליארדי דולרים, האם גם אז בנק ישראל יתעקש לקנות מט"ח במיליארדים כדי להגן על הדולר מההישג של טבע?

אמנם אפשר לחשוש שהייצוא של סקטורים מסוימים ירד בשל התחזקות השקל. אולם אם בשל ירידה זו בייצוא, המאזן המסחרי ייפגע, השקל יחלש והייצוא יתאושש שנית. זו דרכו הטבעית של השוק החופשי להגיע לשיווי משקל. הניסיון של ה"פוליטביורו הכלכלי", המתקרא במקומותינו בנק ישראל, לכוון את השוק והיומרה לדעת מה אמור להיות שערו של השקל הם מגוחכים.

  

מקריבים את רמת החיים על מזבח הדולר הקדוש

צריך גם לזכור שלשקל חזק יש יתרון מסוים מבחינת היצואנים כי הוא מוריד עלויות - של חומרי גלם, רכיבים מיובאים, אנרגיה ועבודה. ומבחינת הניסיון ההיסטורי העדויות הן חד-משמעיות. אין מדינה בהיסטוריה ששגשגה בזכות מטבע חלש. החל מזימבבואה ועד למדיניות האסונית של יפן בימינו, כל הניסיונות לעורר שגשוג על ידי הפחתה בערך המטבע הסתיימו בכישלון. מנגד, קשה להצביע על כלכלה ששגשגה לאורך זמן ללא מטבע חזק - גרמניה המערבית לפני נפילת החומה, יפן במשך עשורים, שווייץ ונורבגיה - כולן מדינות ששגשגו עם מטבע חזק.

בנק ישראל שולל מאיתנו את הפירות ממציאת מאגרי הגז. מדינת ישראל מייבאת נפט גולמי וכמעט את כל מוצרי הצריכה - מכוניות, ביגוד, מזון, ריהוט, אלקטרוניקה, תיירות חוץ ועוד. התחזקות השקל הופכת את כל המוצרים האלה לזולים יותר, מעלה את רמת החיים שלנו ומקלה על יוקר המחיה. בנק ישראל מונע את זה מאיתנו בכוח מדיניות שאינה עומדת לא במבחן ההיגיון ולא במבחן ההיסטוריה.

אם ממשלת ישראל באמת רוצה לעזור ליצואנים, אבל בלי לפגוע בשאר אזרחי ישראל, אין קל מכך. כל מה שצריך לעשות זה להקל ברגולציה ולהוריד מסי חברות. כך העלויות של היצואנים וכל החברות בארץ ירדו, והתחרותיות שלהם תעלה. הבעיה היא שהקלה ברגולציה פוגעת ביכולתם של הפוליטיקאים לחלק ג'ובים לחברים שלהם, והקלה במסי חברות אינה פופולרית בתקשורת. ולכן בנק ישראל ימשיך להקריב את רמת החיים שלנו על מזבח הדולר הקדוש.

המאמר פורסם במקור בכלכליסט

בנק ישראל פוגע בכלכלת ישראל

הורדת הרבית מייקרת את הייבוא ומגדילה את העיוותים בשוק

הורדת הרבית המפתיעה של בנק ישראל אתמול מוסברת בעיקר כניסיון לעודד את הייצוא ומניעת אובדן מקומות עבודה. אך בנק ישראל מבלבל בין אמצעי למטרה. מטרתה של כלכלת ישראל היא לא לייצא, מטרתה היא להגדיל את עושרם של אזרחי ישראל, ובנק ישראל פוגע אנושות במטרה הזו.

בנק ישראל שוכח שהצד השני של הייצוא הוא הייבוא. ככל שהמדינה מחלישה את המטבע שלה, כך היא מייקרת את מוצרי הייבוא – מכוניות, רהיטים, מוצרי אלקטרוניקה, ביגוד, נפט, חומרי גלם, תיירות חוץ. כל המוצרים האלה יהפכו להיות יקרים יותר כתוצאה מהפגיעה במטבע. יוקר המחיה היא בעיה ידועה בארץ, ובנק ישראל רק מוסיף שמן למדורה.

בנק ישראל כנראה מודאג מאובדן מקומות עבודה בשל חוזקו של השקל. אבל גם כאן בנק ישראל שוכח את הצד השני של המשוואה. מה הטעם להוסיף כמה מקומות עבודה אם יוקר המחיה של שמונה מיליון ישראלים יעלה כתוצאה משחיקת המטבע? הרי אפילו העובדים במגזר הייצוא מקבלים את משכורתם בשקלים, וגם הם ייפגעו.

ייתרה מכך, כמה מקומות עבודה ילכו לאיבוד בכלכלה המקומית כתוצאה מאובדן כוח הקנייה של אזרחי ישראל? אפילו אם בסה"כ מספר מקומות העבודה יישאר יציב, המעמד הבינוני ייפגע כי כל מקומות העבודה ייצרו הכנסה ריאלית נמוכה יותר. אך רשימת הקורבנות של בנק ישראל לא מסתיימת כאן.

הורדת הרבית הופכת חסכונות שמרניים בבנק, אבן פינה של המעמד הבינוני, לחסרי ערך. אובדן האופציה השמרנית הזו דוחפת חוסכים לזרועותיה של הספקולציה, באשר היא תהיה. בין אם מדובר ברכישת דירות במחיר בועתי, או השקעות מסוכנות אחרות. שחיקת ערך המטבע פוגעת גם ואולי בעיקר בפנסיונרים, אנשים שחיים על קצבה קבועה. עניי המדינה בוודאי נפגעים בשל הרגישות שלהם ליוקר המחיה.

אם מדינת ישראל רוצה לעודד את הייצוא, אפשר להשיג את המטרה הזו ללא פגיעה בכלל אזרחי ישראל. הורדת מסי חברות, הפחתת נטל הבירוקרטיה והפחתת אינספור החוקים והרגולציות שהממשלה ממציאה לנו מדי יום, יכולים לחולל פלאים בכל הקשור לייצוא ולפעילות הכלכלית במדינה בכלל. החלשת המטבע היא כנראה הדרך ההרסנית ביותר להשיג את המטרה הזו.

כל מה שבנק ישראל צריך לעשות הוא להביט אל ההיסטוריה הכלכלית של עשרות השנים האחרונות. מדינות כמו שווייץ, יפן, סינגפור, מערב גרמניה (מלפני האיחוד), כולן שגשגו על רקע מטבע מקומי חזק ויקר. בנוסף, מדינות עם מסים נמוכים ורגולציה מועטת, כמו הונג-קונג וסינגפור הן המדינות העשירות בעולם.

 

התעלמות בנק ישראל מהעדויות האלה וההתעקשות על מדיניות רובוטית להחלשת המטבע, התנהגות שהיא אגב משותפת להרבה בנקים מרכזיים אחרים, פוגעת בכולנו.

המאמר פורסם במקור בכלכליסט בתאריך 25 לפברואר, 2014