יום חמישי, 29 בינואר 2015

מה שטוב לשוויץ, טוב גם לגרמניה, שצריכה לנטוש את האירו ולחזור לדויטש מארק.



לפני כשבועיים החליט הבנק המרכזי השוויצרי לבטל את הצמדת הפרנק לאירו. הבעיה של הבנק הייתה שהפרנק משך משקיעים מכל העולם שרצו להשקיע במטבע של הכלכלה העשירה ביותר והקפיטליסטית ביותר בעולם המערבי. ולכן כדי להחזיק את הפרנק ביחס קבוע לאירו, הבנק המרכזי השוויצרי נאלץ להדפיס כמויות כה גדולות של פרנקים, עד שאפילו הכלכלנים של הבנק נבהלו מהיקף המניפולציה והחליטו להיכנע, לשחרר את הפרנק ולתת לחוזקה של הכלכלה השוויצרית לבוא לידי ביטוי בחוזקו של המטבע המקומי.

התוצאה? כוח הקנייה של אזרחי שוויץ קפץ תוך שעה בכ-15%.

אולם צריך לזכור שהמניפולציה שנעשתה בפרנק בשלוש השנים האחרונות היא כאין וכאפס לעומת המניפולציה האדירה שנעשית כבר עשרות שנים בתוך גוש האירו עצמו. שכן, כפי ששוויץ היא מדינה משגשגת שהודבקה בכוח לענק האירופאי החולה, כך גרמניה היא כלכלה עשירה בתוך אירופה עצמה שנאלצת לחלוק מטבע עם כלכלות חלשות כמו יוון, פורטוגל, ספרד וצרפת. ההיגיון שהנחה את הבנק השוויצרי לברוח מהיורו תקף גם לגרמניה כולה. גרמניה צריכה לברוח מגוש היורו, לברוח מהביורוקרטיה ומהרגולציה המעיקים של בריסל, וחשוב מכל – לזרוק את האירו לפח ולחזור לדויטש מארק.

המציאות הכלכלית היא שהגרמנים – עם שיעורי החיסכון הגבוהים שלהם, אורח החיים הצנוע והרבה מאוד עבודה קשה – מממנים את שכניהם, העסוקים בעיקר ברמאויות מס ובתכנון הסיאסטה הבאה. למעשה, ההנהגה הפוליטית הגרמנית שמתעקשת להמשיך את הפארסה האירופאית, שודדת את אזרחיה ומשתמשת בכספם כדי לתמוך במדינות הים התיכון.

רק בימים האחרונים ראינו דוגמה מאלפת למציאות הזו. ההרחבה הכמותית שעליה הכריז הבנק המרכזי האירופאי היא בבסיסה הדפסת כסף אדירה והזרקתן למשק בתקווה שפיסות הנייר הווירטואליות האלה יאוששו בדרך נס את הכלכלה. כך האזרחים הגרמנים מרוויחים משכורת במטבע שעובר הפחתת ערך מכוונת כדי לעזור לשכניהם העצלנים.

במילים אחרות, פוליטיקאים גרמנים מסכימים לפגיעה בכוח הקנייה של אזרחים גרמניים בעלי זכות בחירה והעברתו לאזרחים זרים שאינם יכולים להצביע בגרמניה.

כיצד אפשר להסביר את המוזרות הזו?

קיימים הסברים פוליטיים, האתוס של אירופה המאוחדת, רגשות האשם הגרמניים וכן הלאה. אולם לפחות מבחינה כלכלית, ההסבר העיקרי הוא החשש הכבד של גרמניה מפני התפרקות גוש היורו והחזרה למארק הגרמני.
החשש הזה נובע חלקית מהחולשה הכלכלית שתכריע כמה ממדינות אירופה שהן שוק ייצוא חשוב של גרמניה. אולם זה איננו טיעון רציני – גרמניה אמורה לממן מדינות פושטות רגל כדי שאלה ישתמשו בכסף גרמני כדי לקנות מוצרים גרמניים? השיטה הזו, שהיא למעשה גרסה מעוותת של אשראי ספקים, היא חסרת הגיון.

לא לפחד על הייצוא

נראה שמה שמפחיד את הגרמנים יותר מכל היא החזרה למארק הגרמני. המארק צפוי לשקף את כוחה של כלכלת גרמניה וככזה הוא יהיה בין המטבעות החזקים והיקרים בעולם, ביחד עם הפרנק השוויצרי. לפיכך, החשש הוא שהייצוא הגרמני יקרוס כי הצרכנים בעולם לא יוכלו להרשות לעצמם לקנות מוצרים גרמניים. ואם הייצוא הגרמני יקרוס, השגשוג של כלכלת גרמניה יגיע לסופו.

אך האמת היא שזו טיעון אבסורדי. ולמעשה ההיפך הוא הנכון - חזרה למארק הגרמני היקר תביא לתקופת שגשוג פנומנאלית בגרמניה. הכיצד? הסיבה הראשונה היא שייצוא הוא רק צד אחד של המטבע. בצד השני נמצא הייבוא. גרמניה מייבאת כמעט את כל חומרי הגלם שהיא נזקקת להם, וכן אנרגיה, מוצרי צריכה אלקטרוניים, ביגוד, ריהוט, מחשבים, תוכנה וכמובן תיירות יוצאת. מנקודת מבטו של גרמני המשלם עם מארקים, מחירם של המוצרים והשירותים האלה יקרוס, כוח הקנייה של האזרח הגרמני ירקיע שחקים ורמת חייו תעלה פלאים. בדיוק כפי שקרה לאחרונה לאזרח השוויצרי.

אך מה עם הייצוא? האם קריסת הייצוא לא תביא לאבטלה המונית? ובכן, אולי תהיה פגיעה מסוימת בייצוא הגרמני, אולם יש לזכור שאף אחד לא קונה מכוניות מרצדס או ב.מ.וו. או אפילו פולקסווגן כי הן זולות. גם המכונות התעשייתיות שגרמניה מוכרת אינן ידועות כזולות במיוחד. בכלכלה המבוססת על איכות ומוניטין, המחיר לא משחק תפקיד בלעדי והירידה בייצוא תהיה נמוכה הרבה יותר ממה שצופים רואי השחורות.

בעצם, ייתכן שהירידה בייצוא תהיה מינורית הרבה יותר ממה שנדמה. צריך לזכור שמטרת היצואנים, כמו כל בעל עסק, היא לאו דווקא למכור במחיר גבוה ככל האפשר, אלא לייצר את הרווחים הגבוהים ככל האפשר. עלות הייצור עבור היצואנים הגרמנים תצנח ביחד עם עלות מחירי הגלם והאנרגיה. היצואן הגרמני שחווה דיפלציית עלויות יוכל למכור את המוצרים שלו במחירים נמוכים ועדיין יצליח לייצר רווחים גבוהים. במילים אחרות, התחרותיות של היצואן הגרמני לא תיפגע.

אין במסקנה הזו שום דבר מפתיע או חדש. למרות מטבע יקר, יפן נהנתה מעודף סחר גדול במשך שנים רבות כי - כמו גרמניה - היא מוכרת מוצרים איכותיים. גם בעתיד הקרוב נראה שהנזק לייצוא השוויצרי שעלול כביכול לבוא עם התחזקות הפרנק יהיה קטן ואולי אפסי. סווטש, נוברטיס ורוש מוכרים מוצרים שהעולם צריך ומוכן לשלם תמורתם בעין יפה. ושוויץ מצליחה למכור אותם בזכות יתרונות תחרותיים שלא ייעלמו עם התחזקות המטבע.

והנקודה החשובה ביותר היא שמטבעות חזקים לא נולדים משום מקום. כלכלה חופשית מולידה חברות יצואניות חזקות. החברות האלה מייצאות, מכניסות זרם של מטבע זר לתוך המדינה ומחזקות את המטבע המקומי. כלומר, ההיגיון של חסידי המטבע המקומי החלש הוא שיש להחליש את המטבע כדי להגן על החברות היצואניות שהייצוא שלהם הוא זה שמחזק את המטבע מלכתחילה. אין כאן היגיון.

ומה יהיה על המדינות הנזקקות באירופה אם גרמניה תנטוש אותם? בטווח הארוך, ניתוק מהיר של צינור החמצן הגרמני יפעל לטובתן. הרי במוקדם או במאוחר, לגרמניה יימאס לממן את אורח החיים המופקר של מדינות הים התיכון ושל צרפת. עדיף למדינות אלה לסבול את כאבי הגמילה עכשיו מאשר שנים מהיום כאשר הנזק המצטבר יהיה חמור פי כמה. ואם נמתח את האנלוגיה לסמים עוד שלב אחד, צריך לזכור שספרד, איטליה או צרפת מסתכנות במנת יתר שעלולה להביא להתמוטטות כלכלית/חברתית גמורה. וזהו תסריט שאף אחד לא רוצה לראות.

יום שבת, 24 בינואר 2015

שפיות כלכלית בשוויץ

אין זו הפתעה שדווקא שוויץ, המדינה המתועשת המערבית העשירה ביותר בעולם, הרעידה את השווקים הפיננסיים כשניתקה את ההצמדה האווילית של הפרנק השוויצרי ליורו

שוויץ נחשבת לאחת משלוש המדינות הקפיטליסטיות ביותר בעולם (ביחד עם הונג וקונג וסינגפור) והיא המדינה המתועשת המערבית העשירה ביותר בעולם. לפיכך אין זה מפתיע שדווקא שוויץ הרעידה את השווקים הפיננסיים כשניתקה את ההצמדה האווילית של הפרנק השוויצרי ליורו. ההפתעה האמיתית הייתה שהיא בכלל הנהיגה את ההצמדה הזו מלכתחילה.

הביקורת החריפה שבאה כתגובה לניתוק ההצמדה של הפרנק מתמקדת בשתי נקודות עיקריות. הנקודה הראשונה היא שאסור לתת לפרנק להתחזק יתר על המידה כי הדבר יהפוך את היצוא השווייצרי ליקר ויפגע בחברות היצואניות. זהו בדיוק אותו היגיון שגרם לבנק ישראל בשנים האחרונות לקנות עשרות מיליארדי דולרים כדי למנוע מהשקל להתחזק יתר על מידה. בשני המקרים, הישראלי והשוויצרי, הרצון להגן על היצואנים נובע מחשיבה כלכלית גרועה.

הפרנק השוויצרי הוא מטבע חזק כי הכלכלה השוויצרית היא כלכלה חזקה. זוהי כלכלה חופשית יחסית, מתועשת, עם חברות יצואניות מעולות כמו נסטלה, רוש ונוברטיס. החברות האלה מייצאות בסכומי עתק, מזרימות מטבע זר למדינה ומחזקות את המטבע המקומי. הרעיון שיש להחליש את הפרנק כדי להגן על החברות היצואניות שהייצוא שלהם הוא זה שמחזק את הפרנק מלכתחילה הוא מעגלי וחסר היגיון.

מהלך הדברים הטבעי הוא שהיצוא מחזק את המטבע המקומי, מגדיל את כוח הקנייה של האזרחים השוויצריים ומעשיר אותם. לכל היותר, אם במהלך הזמן המטבע מתחזק יתר על המידה, היצוא יירד, המטבע ייחלש בצורה טבעית והיצוא יתחזק. האמונה שפוליטבירו מוניטרי, בין אם זה הבנק המרכזי בארץ, בשוויץ או בכל מדינה אחרת, יודע יותר טוב מכוחות השוק החופשי מה צריך להיות שער המטבע, היא אמונה מוזרה שהופרכה פעמים רבות בעשרות השנים האחרונות.

כמעט אין מקרה בהיסטוריה הכלכלית של מדינה ששגשגה לאורך זמן עם מטבע חלש וכנראה שגם אין דוגמא למקרה של כלכלה חלשה עם מטבע חזק. מטבע חזק הוא סימן היכר של כלכלה חזקה, הישג שצריך להתגאות בו ולהנות ממנו, לא להילחם נגדו.

הנקודה השנייה שמעלים המתנגדים לביטול ההצמדה של הפרנק היא, שהדבר מעלה את הסיכון לדיפלציה (ירידת מחירים) בשוויץ. כאמור שוויץ מייצאת מוצרים רבים, אך היא גם מייבאת - בגדים, מכוניות, אנרגיה, חומרי גלם, ריהוט, תיירות חוץ, מוצרי צריכה אלקטרוניים ועוד. החשש הוא שעליית ערך הפרנק השוויצרי תוזיל את היבוא ותביא לירידת מחירים. מדוע ירידת מחירים היא כה מסוכנת?

החשש הוא שכאשר המחירים יורדים - נניח בחצי אחוז או אחוז לשנה - צרכנים יידחו את הקניות שלהם בצפייה לירידת מחירים ויקלעו את המשק למיתון. לכן כביכול צמיחה כלכלית דורשת אינפלציה (עליית מחירים). זוהי שטות כמובן. כאשר מחירים יורדים, אנשים דווקא קונים יותר. יעידו על כך מכירות הסמרטפונים והמחשבים הביתיים. גם אינני מכיר שום בר דעת שיידחה קנייה של מוצר צריכה, בין אם זה ארטיק, או טלוויזיה, או מכונית, כי המוצר יהיה זול בחצי אחוז תוך שנה.

ירידת מחירים לא רק שאינה פוגעת בצמיחה, היא בעצם סימן היכר של כלכלה צומחת המבוססת על שיפורים טכנולוגיים ותחרות חופשית. אפשר גם לציין שכאשר משק נקלע למיתון, ירידת המחירים שבאה כתוצאה מההתדרדרות בכלכלה, דווקא מקלה על חיי הצרכנים. בכל מקרה, הרעיון שיש להילחם נגד ירידת מחירים הוא כל כך מגוחך ואנטי חברתי, שלא ברור מדוע בנקים מרכזיים ברחבי העולם, שמתעקשים לפגוע באזרחים שלהם, לא נתקלים במחאה ציבורית קשה.

בסיכומו של דבר, העובדה ששוויץ מראה סימני שפיות כלכלית, היא בגדר בשורות טובות. נקווה שהבנק המרכזי הישראלי לא יהיה בין האחרונים ללמוד את הלקח הזה, כי ככל שההצמדות ושאר המניפולציות נמשכות זמן רב יותר, כך הנזק שנגרם למשק הוא כבד יותר. ובניגוד לכלכלה השוויצרית, לא ברור שהכלכלה הישראלית שגם כך מתמודדת עם רגולציה אינסופית ומסים חונקים, יכולה לספוג את הנזק הזה.

המאמר פורסם בכלכליסט

יום חמישי, 22 בינואר 2015

שוויץ ברחה בזמן מבית המשוגעים האירופאי

להרחבה כמותית באירופה אין שמץ סיכוי לשפר את כלכלת האיחוד, אין לה שמץ סיכוי לשפר את רמת חייהם של תושבי אירופה ובסופו של דבר היא רק מאיצה את תהליך התפוררותו של האירו.

ההרחבה הכמותית אמורה להשיג שתי מטרות עיקריות. ראשית, הבנק המרכזי האירופאי רוצה להזרים נזילות לשווקים כדי לעודד הלוואות והשקעות וכך לעודד צמיחה. אך מאחר שהריבית על האג"ח האירופאי במדינות שונות מתקרבת בכל מקרה לאפס, האפקטיביות של ההרחבה תהיה מוגבלת. סביר שלכל היותר הכסף הטרי הזה יופנה להשקעות ספקולטיביות ולא יצרניות, שיאפשרו למגזר הפיננסי להרוויח מפערי ריבית ומהכסף הזול. לכלכלה הרחבה ולמיליוני התושבים באירופה זה לא יעזור.

בנקודה זו יש לשאול: אם אפילו לפני ההכרזה על ההרחבה הכמותית, הריבית גם כך היא נמוכה והנזילות קיימת, מדוע לא רואים השקעות אמיתיות ויצרניות ביבשת הישנה? הסיבה נעוצה בבעיות מבניות קשות: שוק עבודה קשיח, רגולציה אינסופית, מסים גבוהים, התערבות ממשלתית רחבה ומערכת רווחה פזרנית שתוקעת מיליוני אנשים בחיי בטלה מנוונים.

אלה הבעיות האמיתיות, לא ריבית שנמצאת ב-0.7% במקום 0.3% ולא איזשהו חסר דמיוני בכסף פנוי להשקעות. אך לפוליטיקאים ולבנק המרכזי יותר קל לשפוך דליים נוספים של כסף זול ולא לפנות לעבודה הקשה הנדרשת לתיקון אמיתי.

להרחבה הכמותית מטרה נוספת, והיא המלחמה בדיפלציה, כלומר המלחמה בירידת המחירים. עד לפני כמה שנים בנקים מרכזיים נטו לבנות את המדיניות המוניטרית שלהם על בסיס גבול עליון של אינפלציה (כלומר עליית מחירים). בדר"כ 2% היה הגבול שמעליו הבנק המרכזי היה אמור להיכנס לפעולה ולהילחם בעליית המחירים. כיום, הגבול העליון הפך להיות לגבול תחתון, כלומר עליית מחירים שמתחת ל-2% היא נמוכה מדי ועלולה להוביל לירידת מחירים ולכן מסוכנת לצמיחה הכלכלית

יש כאן היפוך מוחלט של התפקיד שלשמו קמו בנקים מרכזיים – קרי שמירת ערך המטבע, אבל יש כאן גם עיוות מוזר של חשיבה כלכלית. מדוע ירידת מחירים היא כה מסוכנת? כי היא כביכול עלולה לגרום לצרכנים לדחות את הקניות שלהם ובכך לגרום למיתון. כמובן שעפ"י ההיגיון הזה אף אחד לעולם לא היה קונה טלוויזיה או סמארטפון. האמת היא בדיוק הפוכה ממה שהבנקים המרכזיים מספרים לנו. ירידת מחירים דווקא גורמת לאנשים לקנות יותר. יותר מכך, ירידת מחירים עקבית היא סממן טבעי של כלכלה המבוססת על שיפורים טכנולוגיים ותחרות חופשית.

והערה אחרונה על הדיפלציה - לא רק שירידת מחירים לא מביאה למיתון, היא בעצם מקלה על חיי הצרכנים בתקופות של מיתון שנגרמות, נניח, ממסים גבוהים מדי, או מהתפוצצות בועה של ריביות נמוכות. בכל אופן, מחירים יורדים לא גורמים למיתון.

אי אפשר לסיים את המאמר הזה בלי להזכיר שרק לפני כשבועיים שוויץ הודיעה על ביטול ההצמדה של הפרנק השוויצרי לאירו. כל המבקרים את הצעד של שוויץ צריכים להסביר מדוע כלכלה חזקה, חופשית, הנהנית מעודף מסחרי עצום צריכה לתלות את גורלה במטבע של כלכלה חולה ועמוסה בבעיות מבניות קשות. שוויץ עשתה בחכמה כשברחה מבית המשוגעים הזה