שוויץ ברחה בזמן מבית המשוגעים האירופאי

להרחבה כמותית באירופה אין שמץ סיכוי לשפר את כלכלת האיחוד, אין לה שמץ סיכוי לשפר את רמת חייהם של תושבי אירופה ובסופו של דבר היא רק מאיצה את תהליך התפוררותו של האירו.

ההרחבה הכמותית אמורה להשיג שתי מטרות עיקריות. ראשית, הבנק המרכזי האירופאי רוצה להזרים נזילות לשווקים כדי לעודד הלוואות והשקעות וכך לעודד צמיחה. אך מאחר שהריבית על האג"ח האירופאי במדינות שונות מתקרבת בכל מקרה לאפס, האפקטיביות של ההרחבה תהיה מוגבלת. סביר שלכל היותר הכסף הטרי הזה יופנה להשקעות ספקולטיביות ולא יצרניות, שיאפשרו למגזר הפיננסי להרוויח מפערי ריבית ומהכסף הזול. לכלכלה הרחבה ולמיליוני התושבים באירופה זה לא יעזור.

בנקודה זו יש לשאול: אם אפילו לפני ההכרזה על ההרחבה הכמותית, הריבית גם כך היא נמוכה והנזילות קיימת, מדוע לא רואים השקעות אמיתיות ויצרניות ביבשת הישנה? הסיבה נעוצה בבעיות מבניות קשות: שוק עבודה קשיח, רגולציה אינסופית, מסים גבוהים, התערבות ממשלתית רחבה ומערכת רווחה פזרנית שתוקעת מיליוני אנשים בחיי בטלה מנוונים.

אלה הבעיות האמיתיות, לא ריבית שנמצאת ב-0.7% במקום 0.3% ולא איזשהו חסר דמיוני בכסף פנוי להשקעות. אך לפוליטיקאים ולבנק המרכזי יותר קל לשפוך דליים נוספים של כסף זול ולא לפנות לעבודה הקשה הנדרשת לתיקון אמיתי.

להרחבה הכמותית מטרה נוספת, והיא המלחמה בדיפלציה, כלומר המלחמה בירידת המחירים. עד לפני כמה שנים בנקים מרכזיים נטו לבנות את המדיניות המוניטרית שלהם על בסיס גבול עליון של אינפלציה (כלומר עליית מחירים). בדר"כ 2% היה הגבול שמעליו הבנק המרכזי היה אמור להיכנס לפעולה ולהילחם בעליית המחירים. כיום, הגבול העליון הפך להיות לגבול תחתון, כלומר עליית מחירים שמתחת ל-2% היא נמוכה מדי ועלולה להוביל לירידת מחירים ולכן מסוכנת לצמיחה הכלכלית. 

יש כאן היפוך מוחלט של התפקיד שלשמו קמו בנקים מרכזיים – קרי שמירת ערך המטבע, אבל יש כאן גם עיוות מוזר של חשיבה כלכלית. מדוע ירידת מחירים היא כה מסוכנת? כי היא כביכול עלולה לגרום לצרכנים לדחות את הקניות שלהם ובכך לגרום למיתון. כמובן שעפ"י ההיגיון הזה אף אחד לעולם לא היה קונה טלוויזיה או סמארטפון. האמת היא בדיוק הפוכה ממה שהבנקים המרכזיים מספרים לנו. ירידת מחירים דווקא גורמת לאנשים לקנות יותר. יותר מכך, ירידת מחירים עקבית היא סממן טבעי של כלכלה המבוססת על שיפורים טכנולוגיים ותחרות חופשית.

והערה אחרונה על הדיפלציה - לא רק שירידת מחירים לא מביאה למיתון, היא בעצם מקלה על חיי הצרכנים בתקופות של מיתון שנגרמות, נניח, ממסים גבוהים מדי, או מהתפוצצות בועה של ריביות נמוכות. בכל אופן, מחירים יורדים לא גורמים למיתון.

אי אפשר לסיים את המאמר הזה בלי להזכיר שרק לפני כשבועיים שוויץ הודיעה על ביטול ההצמדה של הפרנק השוויצרי לאירו. כל המבקרים את הצעד של שוויץ צריכים להסביר מדוע כלכלה חזקה, חופשית, הנהנית מעודף מסחרי עצום צריכה לתלות את גורלה במטבע של כלכלה חולה ועמוסה בבעיות מבניות קשות. שוויץ עשתה בחכמה כשברחה מבית המשוגעים הזה.