יום שני, 14 ביולי 2014

המרד נגד הדולר האמריקאי תופס תאוצה, אך לא בישראל

לא רק בסין וברוסיה: הדולר מאבד פופולריות גם במדינות מערביות, אך לפחות בינתיים ישראל לחלוטין מתעלמת מהתהליך הדרמטי הזה

המרד נגד הדולר האמריקאי, בהנהגת סין ורוסיה, מתרחב למדינות מערביות. אך לפחות בינתיים ישראל לחלוטין מתעלמת מהתהליך הדרמטי הזה, על השלכותיו הכלכליות והגיאו-פוליטיות. נקווה שלא נהיה מהמדינות האחרונות להתעורר למציאות של העולם החדש.

לפני עשרות שנים ארה"ב הייתה המעצמה הכלכלית העשירה בעולם. היה לה את העודף המסחרי הגדול ביותר, והיא הייתה האומה המלווה הגדולה ביותר. ההישגים האלה הפכו את הדולר למטבע הרזרבה העולמי, כלומר מטבע שמוחזק ע"י בנקים מרכזיים ברחבי העולם ושמשמש כמטבע התפעולי לעסקאות בינלאומיות, גם כאלה שארה"ב כלל איננה מעורבת בהן.

גם בארץ, אולי בגלל התלות הפוליטית שלנו, יש התעלמות מוחלטת מהעובדות: תוך עשורים ספורים ארה"ב הפכה למדינה עם החוב הגדול בעולם, עם הגירעון המסחרי הגדול ביותר ועם גירעונות תקציביים כרונים. רבים מצביעים על צבאה האדיר של ארה"ב כסימן לדומיננטיות שלה. אולם יש להזכיר שכלכלת ארה"ב אינה מסוגלת לממן את הצבא הזה. בפועל, הדפסות כספים והלוואות מסין, יפן ומדינות אחרות הם אלה שמממנים את הצבא. הזהו סימן לעוצמה?

הדבר היחידי כיום שמאפשר לאמריקאים ליהנות מרמת חיים גבוהה הוא מעמד הדולר, שטרם התאים את עצמו למצב הכלכלה. הדולר נשאר מטבע הרזרבה העולמי ושותפות הסחר של ארה"ב עדיין מוכנות למכור לה מוצרים תמורת דולרים מודפסים. אלא שלא לעולם חוסן. מעמד הדולר בסופו של דבר יתאים את עצמו למצבה של הכלכלה, אם כי לא ברור אם מדובר בתהליך של חודשים או שנים.

מצב העניינים הזו אמור היה להכתיב לארה"ב מדיניות זהירה בכל הקשור לשותפות הסחר שלה. הבעיה היא שארה"ב ממשיכה לנהוג כאילו היא מעצמה כלכלית אמיתית ולא בלון של אויר חם שרק מחכה לסיכה שתפוצץ אותו.

כלכלנים אמריקאים מפוכחים הזהירו עם תחילת ההסתבכות באוקראינה שארה"ב דוחפת את רוסיה לברית אסטרטגית עם סין. ואכן, זמן קצר לאחר שארה"ב העמיקה את ההתערבות הבוטה שלה בחצר האחורית של רוסיה, חתמה זו הסכם אנרגיה היסטורי עם סין, כאשר התשלומים יבוצעו עם המטבעות הלאומיים של שתי המדינות.

אולם זוהי רק חולייה אחת במערך העולמי שנוצר נגד הדולר. יש שמועות בלתי פוסקות בשנים האחרונות על כך שסין קונה כמויות ענק של זהב כדי לבנאם את המטבע שלה. בשנה האחרונה נראה שתהליך הדה-דולריזציה מאיץ עם חתימה של הסכמי סחר בילטראליים בין סין לבין מדינות כמו גרמניה, בריטניה, דרום קוריאה, ברזיל, ואולי גם הודו. הסכמים שמטרתם לייתר את הדולר בעסקאות סחר.

לאחרונה ארה"ב הגדישה את הסאה גם עם שותפות מערביות. קנס של 9 מיליארד דולר שארה"ב הטילה על הבנק הצרפתי BNP Paribas סחט הצהרות נזעמות מראשי התעשייה בצרפת שכנראה מואסים בתלות שלהם בדולר האמריקאי. שר האוצר הצרפתי טען שלא ברור מדוע אירופה משתמשת בדולר לעסקאות בתוך אירופה ומנכ"ל חברת האנרגיה הענקית, טוטאל, טען שלא ברור מדוע עסקאות נפט נעשות תוך שימוש בדולר ולא ביורו (שאגב עלה ב-11% לעומת הדולר בשנתיים האחרונות).

וארה"ב לא מרפה. מעבר לשערוריות הריגול שמעיבות על יחסי ארה"ב-גרמניה, ייתכן שהשלטון האמריקאי מפנה את תשומת הלב הרגולטורית/קונסת שלו מצרפת לגרמניה, וספציפית, לשני הבנקים המסחריים קומרצבנק, ודויטשה בנק. ארה"ב נראית כאילו היא ממש בעיצומו של מסע עיקש לירות לעצמה בראש.

מה יחליף את הדולר כמטבע רזרבה? ייתכן שסל מטבעות עולמי, אולי שילוב של כמה מטבעות והמתכות המוניטאריות זהב וכסף. זוהי שאלה פתוחה, בין היתר בגלל שגם מצבה הכלכלי של סין אינו אידיאלי, שלא לדבר על מצבה של אירופה. אך ברור שהתוצאה תהיה צניחה ברמת החיים האמריקאית וצניחה במעמדה העולמי של ארה"ב. מדינת ישראל, שנשענת על ארה"ב כתמוכה פוליטית וכלכלית, עלולה להיקלע למצב ביש אם לא תמצא לה בעלות ברית מוצקות יותר, ויפה שעה אחת קודם.

המאמר פורסם בכלכליסט

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה