כולם מאשימים את הקפיטליזם והשוק החופשי במשבר הכלכלי של שנת 2008, אבל האמת בעצם הפוכה לחלוטין • מי שנושא באחריות הם בנקי המשכנתאות הממשלתיים, הבנק המרכזי האמריקני ומדיניות החילוץ של הממשל הפדרלי – גורמים לא קפיטליסטים בעליל • בינתיים, השמאל ממשיך לתקוף את הקפיטליזם, והמשבר הבא בדרך
הבנק המרכזי האמריקאי, הפדרל-ריזרב, הוא שחקן מרכזי במחזה הזה. הטענה הנפוצה היא שהפד לא רק שאיננו אשם במשבר אלא שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה לו ולבנקים מרכזיים אחרים, שהצילו אותנו ממשהו גרוע יותר. האמת הפוכה. הפד הוא האשם העיקרי במשבר הפיננסי והוא גם זה שמבשל לנו את הקריסה הבאה.
בעקבות התפוצצות בועת הנאסד"ק בשנת 2000, הפד החליט לאושש את הכלכלה ולהוריד את הריבית לרמות שנחשבו אז לנמוכות בצורה קיצונית. כתוצאה מההזרמה הזו של כסף זול, נוצרה לבסוף בועת נדל"ן גדולה.
מיליוני אמריקאים, שלא הייתה להם הכנסה שמאפשרת לקיחת משכנתאות וקניית בתים, נכנסו לשוק הנדל"ן בזכות הריבית הנמוכה, המלאכותית, והחלו לנפח את מחירי הדיור. העלייה במחירי הדיור שפכה עוד שמן על מדורת המשכנתאות וחוסר חלילה.
נגיד הבנק, אלן גרינספן, כנראה הבין לאיזה צרה הוא הכניס את הכלכלה והוא החל להעלות את הריבית בשנת 2004. אבל מרוב פחד לנפץ את בועת הנדל"ן שהוא עצמו יצר, גרינספן העלה את הריבית לאט מדי ולא הצליח למנוע את האסון.
ובנקודה זו יש להבהיר – מוזר ככל שזה נשמע, בנק מרכזי אינו מוסד קפיטליסטי. קפיטליזם משמעו שוק חופשי שבו המחירים נקבעים ע"י כוחות היצע וביקוש. בשוק כזה, גם הריבית תיקבע בשוק החופשי ע"י מציאת איזון דינמי בין הרצון להשקיע לבין הרצון לחסוך. כולנו הורגלנו לחשוב שבנק מרכזי הוא חלק בלתי נפרד מהמשק הלאומי, אבל יש לזכור שהפד כלל לא היה קיים עד לשנת 1913. הדבר לא הפריע לארה"ב להציג צמיחה מפוארת בתקופה שבין מלחמת האזרחים עד ל-1913.
הפד כאמור יצר את הבסיס למשבר אבל הממשל האמריקאי והקונגרס הפכו אותו לתפלצת שכולנו מכירים. הקונגרס, דרך חקיקה ורגולציה, עודד בעלות על בתים, מתוך ניסיון לממש את חזונו של הנשיא בוש להגדיל את הבעלות על בתים בחברה האמריקאית (Ownership Society). בין היתר, בנקים שלא הסכימו לממן משכנתאות למיעוטים הואשמו בגזענות. התוצאה הייתה שבנקים פחדו לסרב ונתנו משכנתאות לאנשים שלא הייתה להם הכנסה או עבודה שיכולה לתמוך במימון החוב.
חקיקה שכזו והתערבות בוטה של הממשלה בשוק המשכנתאות הם אינם מאפיינים קפיטליסטיים. שוק המשכנתאות לא היה שוק חופשי, אפילו לא קרוב.
גם הסוכנויות לסחר במשכנתאות פרדי מאק ופאני מאי תרמו לניפוח הבועה. מוסדות אלה קנו משכנתאות מבנקים מסחריים וכך סיפקו מימון נדיב להמשך החגיגה. ומאחר שכולם ידעו שהממשל הפדרלי יחלץ את פרדי ופאני במקרה אסון, המימון שלהם נחשב לבטוח, מגובה ע"י משלם המיסים האמריקאי.
גרוטסקה של הקפיטליזם
בסופו של דבר, כשמחירי הנדל"ן החלו לרדת והמשבר הכה בכל כוחו, ארה"ב חילצה כצפוי את פרדי ואת פאני וכמובן גם את הבנקים הגדולים של וול-סטריט שהיו מקורבים לממשל. דוגמא קלאסית להון-שלטון במימדי ענק, לא לקפיטליזם.
לבסוף, אלה שתולים את האשם בקפיטליזם אוהבים להזכיר את הדה-רגולציה שעבר המגזר הפיננסי האמריקאי כגורם למשבר. יש בהאשמה זו גרעין של אמת, אך זהו גרעין קטן שמוקף בענן של חוסר הבנה. הפוליטיקאים באמת נתנו לבנקים יד חופשית, אך באותו זמן ברור היה לכולם שבמקרה של משבר, הפוליטיקאים יחלצו את הבנקים תוך שימוש בכספי משלם המיסים החף מפשע. התוצאה הייתה גרוטסקה של רעיון השוק החופשי, שבה חוסר אחריות קיצוני מצד הבנקים היא תוצאה בלתי נמנעת.
לפי המודל הקפיטליסטי הקלאסי הבנקים משוחררים מפיקוח אך כל השחקנים בשוק יודעים שלעולם לא יהיה חילוץ על-ידי הממשלה. כשאלה כללי המשחק, בנקים ייאלצו לנהוג בשמרנות ובזהירות, אחרת לא יהיו להם לקוחות. המודל האמריקאי בתקופת המשבר וכיום רחוק מהמודל הזה והוא בוודאי איננו מודל קפיטליסטי.
בכל אופן, השמאל הכלכלי הצליח לתלות את האשם בקפיטליזם, וכך הסתיר את הסיבות האמיתיות למשבר. וכך, שש שנים עברו וכל הגורמים שהביאו למשבר הזה עדיין איתנו, וביתר שאת. הפד ממשיך לנפח בועות נכסים באמצעות מדיניות מוניטארית מרחיבה חסרת תקדים, כולם יודעים בוודאות שממשלת ארה"ב לא תיתן לאף בנק גדול ליפול, והמעורבות הממשלתית בשוק המשכנתאות גדולה מאי פעם. והקפיטליזם? נעדר יותר מאי פעם.
מכאן שהמשבר הבא כבר בדרך. אך הפעם זה יהיה משבר שיגמד את מה שאירע בשנת 2008. רמות החוב גבוהות הרבה יותר, הריבית עומדת על אפס כבר שש שנים רצופות, והכלכלה נמצאת בחוסר שיווי משקל חריף. השאלה היא האם בעקבות המשבר הבא עלינו לרעה, יצליחו פעם נוספת להאשים באסון את הקפיטליזם, נער המלקות הנצחי שבכלל לא היה בחדר.
המאמר פורסם במקור במידה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה