100% פוליטיקה, 0% פתרון

מדינת ישראל נכשלת במילוי חובתה לאזרח הישראלי כמעט בכל תחום בו היא מעורבת אבל נראה שאין תחום שמשקף את המציאות הזו יותר טוב משוק הנדל"ן, שם הניהול הממשלתי הוא כה גרוע, שלפעמים הוא ממש לובש ממד קומי. הרעיון להעלאת שיעור המשכנתאות ל-90% ממחיר הדירה היא דוגמא מצויינת.

כבר נכתב מספיק על החסרונות בהעלאת שיעור המשכנתא מ-75% ל-90% ומתן 15% בערבות מדינה. בין היתר, הדבר יביא לגידול בביקוש, מה שדווקא יעלה את מחירי הדירות. במקרה של מיתון, הערבות הזו תוסיף לנטל שירבוץ על אוצר המדינה דווקא בתקופה לחוצה של אבטלה עולה ותקבולי מסים יורדים. ולבסוף, יש לתהות כמה אנשים יידחפו ללקיחת משכנתא כאשר יכולת ההחזר שלהם היא גבולית בלבד.

אם הצעת ה-90% הייתה ההצעה הגרועה היחידה שיוצאת מהממשלה אז מילא. אבל בתחום הנדל"ן נראה שאין סוף להצעות גרועות. החל מרעיון מע"מ 0 של הממשלה הקודמת, דרך המלחמה במשקיעים שבונים דירות להשכרה וכלה ב"מחיר למשתכן", נראה שאין סוף לפיתרונות עקומים. הדבר נראה מוזר במיוחד מאחר שבעיות השורש של שוק הנדל"ן הישראלי ברורות וגם הפתרון ברור.

שתי בעיות השורש המרכזיות הן שהמדינה היא הבעלים על מרבית הקרקעות אך היא משווקת אותן טיפין טיפין. הבעיה השנייה היא רגולציה ובירוקרטיה זוועתיות שהופכות את תהליך הבנייה לסיוט שמשתרך על פני יותר מעשור שנים. לכך אפשר להוסיף עיוותים בארנונה ועוד גורמים נוספים.

העניין הוא שאלה בעיות מלאכותיות, בעיות שהן לחלוטין תוצאה של מדיניות ואין בהן שום דבר עקרוני שמונע את פתרונן. יש מחסור בקרקע? המדינה יכולה לשווק קרקעות במכרזים שקופים ומסיביים. הרגולציה תוקעת את התהליך? אפשר להוריד רגולציה, לבטל או לפחות להקל על הגבלת הבנייה לגובה וכו'. שום רגולציה לא נכתבה בתורה, הכל יציר של פקידים בשר ודם ואת הכל אפשר לשנות. זה לא קל, זה כרוך במאבק עם אינטרסנטים רבי עוצמה שנהנים מהמצב הקיים, אבל זה אפשרי ומתבקש.

במקביל אפשר להפסיק את המלחמה האווילית במשקיעים בשוק הנדל"ן. המשקיעים בונים דירות להשכרה, ותורמים תרומה חשובה לשוק נדל"ן. בעצם, המלחמה במשקיעים היא כה חסרת היגיון, שייתכן שהמקור לה הוא פוליטי. הבורות של הציבור הישראלי בנושאים כלכליים מקלה על הפוליטיקאים להסיט מעצמם את האשמה למצבו של שוק הנדל"ן ע"י שלהוב יצרים נגד המשקיעים רודפי הבצע כביכול.

בכלל, ייתכן שהפוליטיקה היא המפתח להבין את שוק הנדל"ן. הרי הצעת ה-90% היא מחזור של הצעה של ח"כ אורלי לוי. כלומר, אולי הכוונה האמיתית של הממשלה היא לגנוב ללוי את הרעיון המטופש שלה כדי להקשות עליה לקחת מנדטים למפלגות הקואליציה בבחירות הקרובות. מהזווית הזו, אפשר להבין מדוע הממשלה לא פותרת את הבעיות בשוק הנדל"ן. והתשובה היא שהכל פוליטיקה, אין שום רצון אמיתי לשפר את המצב. הכוונה היחידה היא לעבוד על הציבור ולהיבחר. למרבה הצער, זו שיטה שעובדת לא רע כבר 70 שנה.

לו הייתי דיקטטור: חמישה צעדים לשיפור כלכלת ישראל

המושג דיקטטור מזוהה כיום עם עריצות ואלימות של שלטון רודני. אולם במקור, דיקטטור הייתה משרה חוקית לחלוטין ברפובליקה הרומית, כאשר הסנט היה ממנה את הדיקטטור, ונותן לו סמכויות נרחבות מעבר למגבלות הרגילות. הדבר היה קורה בשעת משבר, בעיקר מלחמה קשה, שבה האיטיות והמוגבלות של התהליך הדמוקרטי נתפסו כחיסרון.

רבים מאמינים שמדינת ישראל שרויה כיום במשבר כלכלי-חברתי קשה, שהמערכת הפוליטית מתקשה לפתור. למעשה, מצבה של מדינת ישראל הוא כזה שאפשר לדמיין שאם היינו חיים תחת החוק הרומי, אולי זה היה הזמן שבו הסנט היה מתחיל לדון במינויו של דיקטטור. הבעיה כמובן עם דיקטטורים היא שלכל אחד יש רעיון משלו מה הדיקטטור אמור לעשות. יש בעיה גם בצורך לשכנע את הדיקטטור לוותר על סמכויותיו בבוא הזמן, אך מאחר שאנחנו במילא מדמיינים, נדמיין שזו אינה בעיה.

מה הייתי עושה אם הייתי הדיקטטור של מדינת ישראל למשך שנה? התשובה היא הרבה יותר פשוטה ממה שאפשר לתאר. הרי אנחנו חיים בשדה ניסויים גלובאלי ובמאתיים השנים האחרונות נוסו מגוון של שיטות כלכליות, ואמור להיות לנו מושג די טוב מה עובד ומה לא עובד.

 

מסים, מכסים ומכון התקנים

ראשית, הייתי מבטל לחלוטין את מס החברות לכל מאות אלפי העסקים בארץ, החל מחנות המכולת ועד המפעל של אינטל. מס חברות הוא אולי המס המטופש ביותר במערכת, הוא מונע השקעות, פתיחת עסקים חדשים, הרחבה של עסקים קיימים והוא פוגע בתעסוקה. ביטול מס חברות היה מושך למדינת ישראל עסקים מכל העולם, מגדיל את הפריון, את התחרות על ההון אנושי והיה מגדיל לכולנו את המשכורות.

ביטול מס חברות היה גם נותן מענה להתמרמרות המוצדקת על המס הנמוך שחברות ענק משלמות לעומת המס הגבוה שחברות קטנות צריכות לשלם. ומי שמודאג מאובדן תקבולי המסים למדינת ישראל, לא צריך לדאוג. מס חברות אחראי רק לכ-10% מכלל תקבולי המסים וממילא ההגדלה בפעילות הכלכלית הייתה מפצה את המדינה בקלות רבה על אובדן מקור המס הזה. אין גם לדאוג מהצפת המדינה בחברות ארנק – זו בעיה שאפשר לפתור.

מס חברות הוא לא המס היחידי שמזיק לנו. הייתי מבטל גם את המכס על הייבוא. לא עוד הקלות במכס או הגדלה של מכסות ייבוא ושאר שטויות, אלא ביטול מוחלט של המכס. במקביל הייתי גם סוגר את מכון התקנים שהפך למנגנון מתוחכם להגנה על יצרנים מקומיים, שעושים כסף על חשבון כולנו כשהם מונעים מייבוא איכותי וזול להיכנס למדינה. אפשר להסתפק בתקנים אירופאים או אמריקניים, מה שטוב להם כנראה טוב מספיק גם לנו. התוצאה של ביטול המכס תהיה לא רק נפילה ביוקר המחיה אלא גם זינוק במגוון המוצרים ובאיכותם.

מודאגים מסגירה של עסקים מקומיים שלא יוכלו לעמוד בפני התחרות של הייבוא? אל תדאגו, תקוו שזה ייקרה. כל עסק מקומי שחי בזכות הגבלה על ייבוא, עושק אותנו ופוגע בכלל המשק. אלה בתי עסק שאנחנו לא צריכים בישראל.

המכס הוא לא הדבר היחידי שמעלה לנו את יוקר המחיה. מחירי הדיור המנופחים הם תוצאה בעיקר של שליטת המדינה ב-93% מהקרקע ובוועדות התכנון, שבמהותן הן מנגנון בירוקראטי מסואב שתפקידו לשמר כוח בידי הפוליטיקאים והפקידים. הפתרון של הדיקטטור הכל יכול? מכירת כל הקרקעות לכל המעוניין ופיזור כל וועדות התכנון. תנו לאזרחים את היכולת לבנות, לקנות ולמכור ושחררו אותנו מלפיתת החנק של הפקידים.

 

חינוך שוויוני: לא מה שחשבתם

נסגור עם הנושא המאתגר ביותר אבל אולי גם החשוב ביותר – חינוך. המערכת חולה ומסואבת כי היא מונופול של המדינה. הפתרונות היחידים שהשיטה הנוכחית מסוגלת לנפק מסתכמים בשפיכת דליים של כסף לתוך המערכת וברפורמות פתטיות מבית היוצר של משרד החינוך. הפיתרון האמיתי הוא הכנסת תחרות לתוך השוק ושבירת המונופול של הממשלה. אפשר להשיג זאת דרך שיטת השוברים – חלוקה שוויונית של כספי מסים להורים, שיישלחו את ילדיהם לבתי ספר פרטיים עפ"י בחירתם.

אין דרך יעילה יותר לסגירת פערים חברתיים מאשר שיפור איכות החינוך לילדים, שהוריהם לא יכולים להרשות לעצמם מורים פרטיים ו"סאמר סקול". כמובן שהסתדרות המורים תעמוד על רגליה האחוריות ותתנגד בשצף קצף לכל פתרון שישבור את המונופול של המורים עובדי המדינה.                

יש עוד הרבה דברים שדיקטטור יכול לעשות. אבל הצעדים שמניתי מספיקים כדי להפוך את מדינת ישראל לאחת המדינות העשירות בעולם. דרך אגב, בשביל לבצע את מה שהצעתי – בעיקר את מה שקשור למערכת המס, לא באמת צריך דיקטטור. מספיק ראש ממשלה עם שכל ואומץ ורצון טוב. הבעיה היא שהסיכוי שנקבל אחד כזה הוא בערך כמו הסיכוי שימנו אותי לדיקטטור .

פורסם במידה

השקרים שמספרים לנו על המשבר של 2008

כולם מאשימים את הקפיטליזם והשוק החופשי במשבר הכלכלי של שנת 2008, אבל האמת בעצם הפוכה לחלוטין • מי שנושא באחריות הם בנקי המשכנתאות הממשלתיים, הבנק המרכזי האמריקני ומדיניות החילוץ של הממשל הפדרלי – גורמים לא קפיטליסטים בעליל • בינתיים, השמאל ממשיך לתקוף את הקפיטליזם, והמשבר הבא בדרך

המשבר הפיננסי של 2008 הפך לניצחון תעמולתי דרמטי של השמאל הכלכלי. הבועה שהתפוצצה היא תוצאה מובהקת של היעדר קפיטליזם, אך הדיעה הרווחת היא שהמשבר דווקא מוכיח את כישלון הקפיטליזם. חוסר ההבנה הזה באשר לגורמים למיתון הגדול, מבטיח שהמשבר הבא יהיה גרוע הרבה יותר.

הבנק המרכזי האמריקאי, הפדרל-ריזרב, הוא שחקן מרכזי במחזה הזה. הטענה הנפוצה היא שהפד לא רק שאיננו אשם במשבר אלא שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה לו ולבנקים מרכזיים אחרים, שהצילו אותנו ממשהו גרוע יותר. האמת הפוכה. הפד הוא האשם העיקרי במשבר הפיננסי והוא גם זה שמבשל לנו את הקריסה הבאה.

בעקבות התפוצצות בועת הנאסד"ק בשנת 2000, הפד החליט לאושש את הכלכלה ולהוריד את הריבית לרמות שנחשבו אז לנמוכות בצורה קיצונית. כתוצאה מההזרמה הזו של כסף זול, נוצרה לבסוף בועת נדל"ן גדולה.

מיליוני אמריקאים, שלא הייתה להם הכנסה שמאפשרת לקיחת משכנתאות וקניית בתים, נכנסו לשוק הנדל"ן בזכות הריבית הנמוכה, המלאכותית, והחלו לנפח את מחירי הדיור. העלייה במחירי הדיור שפכה עוד שמן על מדורת המשכנתאות וחוסר חלילה.

נגיד הבנק, אלן גרינספן, כנראה הבין לאיזה צרה הוא הכניס את הכלכלה והוא החל להעלות את הריבית בשנת 2004. אבל מרוב פחד לנפץ את בועת הנדל"ן שהוא עצמו יצר, גרינספן העלה את הריבית לאט מדי ולא הצליח למנוע את האסון.

ובנקודה זו יש להבהיר – מוזר ככל שזה נשמע, בנק מרכזי אינו מוסד קפיטליסטי. קפיטליזם משמעו שוק חופשי שבו המחירים נקבעים ע"י כוחות היצע וביקוש. בשוק כזה, גם הריבית תיקבע בשוק החופשי ע"י מציאת איזון דינמי בין הרצון להשקיע לבין הרצון לחסוך. כולנו הורגלנו לחשוב שבנק מרכזי הוא חלק בלתי נפרד מהמשק הלאומי, אבל יש לזכור שהפד כלל לא היה קיים עד לשנת 1913. הדבר לא הפריע לארה"ב להציג צמיחה מפוארת בתקופה שבין מלחמת האזרחים עד ל-1913.

הפד כאמור יצר את הבסיס למשבר אבל הממשל האמריקאי והקונגרס הפכו אותו לתפלצת שכולנו מכירים. הקונגרס, דרך חקיקה ורגולציה, עודד בעלות על בתים, מתוך ניסיון לממש את חזונו של הנשיא בוש להגדיל את הבעלות על בתים בחברה האמריקאית (Ownership Society). בין היתר, בנקים שלא הסכימו לממן משכנתאות למיעוטים הואשמו בגזענות. התוצאה הייתה שבנקים פחדו לסרב ונתנו משכנתאות לאנשים שלא הייתה להם הכנסה או עבודה שיכולה לתמוך במימון החוב.

חקיקה שכזו והתערבות בוטה של הממשלה בשוק המשכנתאות הם אינם מאפיינים קפיטליסטיים. שוק המשכנתאות לא היה שוק חופשי, אפילו לא קרוב.

גם הסוכנויות לסחר במשכנתאות פרדי מאק ופאני מאי תרמו לניפוח הבועה. מוסדות אלה קנו משכנתאות מבנקים מסחריים וכך סיפקו מימון נדיב להמשך החגיגה. ומאחר שכולם ידעו שהממשל הפדרלי יחלץ את פרדי ופאני במקרה אסון, המימון שלהם נחשב לבטוח, מגובה ע"י משלם המיסים האמריקאי.

גרוטסקה של הקפיטליזם

בסופו של דבר, כשמחירי הנדל"ן החלו לרדת והמשבר הכה בכל כוחו, ארה"ב חילצה כצפוי את פרדי ואת פאני וכמובן גם את הבנקים הגדולים של וול-סטריט שהיו מקורבים לממשל. דוגמא קלאסית להון-שלטון במימדי ענק, לא לקפיטליזם.

לבסוף, אלה שתולים את האשם בקפיטליזם אוהבים להזכיר את הדה-רגולציה שעבר המגזר הפיננסי האמריקאי כגורם למשבר. יש בהאשמה זו גרעין של אמת, אך זהו גרעין קטן שמוקף בענן של חוסר הבנה. הפוליטיקאים באמת נתנו לבנקים יד חופשית, אך באותו זמן ברור היה לכולם שבמקרה של משבר, הפוליטיקאים יחלצו את הבנקים תוך שימוש בכספי משלם המיסים החף מפשע. התוצאה הייתה גרוטסקה של רעיון השוק החופשי, שבה חוסר אחריות קיצוני מצד הבנקים היא תוצאה בלתי נמנעת.

לפי המודל הקפיטליסטי הקלאסי הבנקים משוחררים מפיקוח אך כל השחקנים בשוק יודעים שלעולם לא יהיה חילוץ על-ידי הממשלה. כשאלה כללי המשחק, בנקים ייאלצו לנהוג בשמרנות ובזהירות, אחרת לא יהיו להם לקוחות. המודל האמריקאי בתקופת המשבר וכיום רחוק מהמודל הזה והוא בוודאי איננו מודל קפיטליסטי.

בכל אופן, השמאל הכלכלי הצליח לתלות את האשם בקפיטליזם, וכך הסתיר את הסיבות האמיתיות למשבר. וכך, שש שנים עברו וכל הגורמים שהביאו למשבר הזה עדיין איתנו, וביתר שאת. הפד ממשיך לנפח בועות נכסים באמצעות מדיניות מוניטארית מרחיבה חסרת תקדים, כולם יודעים בוודאות שממשלת ארה"ב לא תיתן לאף בנק גדול ליפול, והמעורבות הממשלתית בשוק המשכנתאות גדולה מאי פעם. והקפיטליזם? נעדר יותר מאי פעם.

מכאן שהמשבר הבא כבר בדרך. אך הפעם זה יהיה משבר שיגמד את מה שאירע בשנת 2008. רמות החוב גבוהות הרבה יותר, הריבית עומדת על אפס כבר שש שנים רצופות, והכלכלה נמצאת בחוסר שיווי משקל חריף. השאלה היא האם בעקבות המשבר הבא עלינו לרעה, יצליחו פעם נוספת להאשים באסון את הקפיטליזם, נער המלקות הנצחי שבכלל לא היה בחדר.

המאמר פורסם במקור במידה

איך מורידים את מחירי הדיור

קישור לסרטון שבו עומר מואב מדבר על תוכנית מע"מ אפס של לפיד: http://youtu.be/uEqL84WahNo

קישור לתוכנית מפורטת של מוטי היינריך להורדת מחירי הדיור:
http://www.kav.org.il/image/users/100994/ftp/my_files/diur.pdf?id=8721287