לו הייתי דיקטטור: חמישה צעדים לשיפור כלכלת ישראל

המושג דיקטטור מזוהה כיום עם עריצות ואלימות של שלטון רודני. אולם במקור, דיקטטור הייתה משרה חוקית לחלוטין ברפובליקה הרומית, כאשר הסנט היה ממנה את הדיקטטור, ונותן לו סמכויות נרחבות מעבר למגבלות הרגילות. הדבר היה קורה בשעת משבר, בעיקר מלחמה קשה, שבה האיטיות והמוגבלות של התהליך הדמוקרטי נתפסו כחיסרון.

רבים מאמינים שמדינת ישראל שרויה כיום במשבר כלכלי-חברתי קשה, שהמערכת הפוליטית מתקשה לפתור. למעשה, מצבה של מדינת ישראל הוא כזה שאפשר לדמיין שאם היינו חיים תחת החוק הרומי, אולי זה היה הזמן שבו הסנט היה מתחיל לדון במינויו של דיקטטור. הבעיה כמובן עם דיקטטורים היא שלכל אחד יש רעיון משלו מה הדיקטטור אמור לעשות. יש בעיה גם בצורך לשכנע את הדיקטטור לוותר על סמכויותיו בבוא הזמן, אך מאחר שאנחנו במילא מדמיינים, נדמיין שזו אינה בעיה.

מה הייתי עושה אם הייתי הדיקטטור של מדינת ישראל למשך שנה? התשובה היא הרבה יותר פשוטה ממה שאפשר לתאר. הרי אנחנו חיים בשדה ניסויים גלובאלי ובמאתיים השנים האחרונות נוסו מגוון של שיטות כלכליות, ואמור להיות לנו מושג די טוב מה עובד ומה לא עובד.

 

מסים, מכסים ומכון התקנים

ראשית, הייתי מבטל לחלוטין את מס החברות לכל מאות אלפי העסקים בארץ, החל מחנות המכולת ועד המפעל של אינטל. מס חברות הוא אולי המס המטופש ביותר במערכת, הוא מונע השקעות, פתיחת עסקים חדשים, הרחבה של עסקים קיימים והוא פוגע בתעסוקה. ביטול מס חברות היה מושך למדינת ישראל עסקים מכל העולם, מגדיל את הפריון, את התחרות על ההון אנושי והיה מגדיל לכולנו את המשכורות.

ביטול מס חברות היה גם נותן מענה להתמרמרות המוצדקת על המס הנמוך שחברות ענק משלמות לעומת המס הגבוה שחברות קטנות צריכות לשלם. ומי שמודאג מאובדן תקבולי המסים למדינת ישראל, לא צריך לדאוג. מס חברות אחראי רק לכ-10% מכלל תקבולי המסים וממילא ההגדלה בפעילות הכלכלית הייתה מפצה את המדינה בקלות רבה על אובדן מקור המס הזה. אין גם לדאוג מהצפת המדינה בחברות ארנק – זו בעיה שאפשר לפתור.

מס חברות הוא לא המס היחידי שמזיק לנו. הייתי מבטל גם את המכס על הייבוא. לא עוד הקלות במכס או הגדלה של מכסות ייבוא ושאר שטויות, אלא ביטול מוחלט של המכס. במקביל הייתי גם סוגר את מכון התקנים שהפך למנגנון מתוחכם להגנה על יצרנים מקומיים, שעושים כסף על חשבון כולנו כשהם מונעים מייבוא איכותי וזול להיכנס למדינה. אפשר להסתפק בתקנים אירופאים או אמריקניים, מה שטוב להם כנראה טוב מספיק גם לנו. התוצאה של ביטול המכס תהיה לא רק נפילה ביוקר המחיה אלא גם זינוק במגוון המוצרים ובאיכותם.

מודאגים מסגירה של עסקים מקומיים שלא יוכלו לעמוד בפני התחרות של הייבוא? אל תדאגו, תקוו שזה ייקרה. כל עסק מקומי שחי בזכות הגבלה על ייבוא, עושק אותנו ופוגע בכלל המשק. אלה בתי עסק שאנחנו לא צריכים בישראל.

המכס הוא לא הדבר היחידי שמעלה לנו את יוקר המחיה. מחירי הדיור המנופחים הם תוצאה בעיקר של שליטת המדינה ב-93% מהקרקע ובוועדות התכנון, שבמהותן הן מנגנון בירוקראטי מסואב שתפקידו לשמר כוח בידי הפוליטיקאים והפקידים. הפתרון של הדיקטטור הכל יכול? מכירת כל הקרקעות לכל המעוניין ופיזור כל וועדות התכנון. תנו לאזרחים את היכולת לבנות, לקנות ולמכור ושחררו אותנו מלפיתת החנק של הפקידים.

 

חינוך שוויוני: לא מה שחשבתם

נסגור עם הנושא המאתגר ביותר אבל אולי גם החשוב ביותר – חינוך. המערכת חולה ומסואבת כי היא מונופול של המדינה. הפתרונות היחידים שהשיטה הנוכחית מסוגלת לנפק מסתכמים בשפיכת דליים של כסף לתוך המערכת וברפורמות פתטיות מבית היוצר של משרד החינוך. הפיתרון האמיתי הוא הכנסת תחרות לתוך השוק ושבירת המונופול של הממשלה. אפשר להשיג זאת דרך שיטת השוברים – חלוקה שוויונית של כספי מסים להורים, שיישלחו את ילדיהם לבתי ספר פרטיים עפ"י בחירתם.

אין דרך יעילה יותר לסגירת פערים חברתיים מאשר שיפור איכות החינוך לילדים, שהוריהם לא יכולים להרשות לעצמם מורים פרטיים ו"סאמר סקול". כמובן שהסתדרות המורים תעמוד על רגליה האחוריות ותתנגד בשצף קצף לכל פתרון שישבור את המונופול של המורים עובדי המדינה.                

יש עוד הרבה דברים שדיקטטור יכול לעשות. אבל הצעדים שמניתי מספיקים כדי להפוך את מדינת ישראל לאחת המדינות העשירות בעולם. דרך אגב, בשביל לבצע את מה שהצעתי – בעיקר את מה שקשור למערכת המס, לא באמת צריך דיקטטור. מספיק ראש ממשלה עם שכל ואומץ ורצון טוב. הבעיה היא שהסיכוי שנקבל אחד כזה הוא בערך כמו הסיכוי שימנו אותי לדיקטטור .

פורסם במידה