בשבועות האחרונים התפרסמו בארה”ב סדרת כתבות אודות תנאי ההעסקה
ה”נצלניים” הנוהגים בענק הקמעונות “וול מארט” • למרבה הפלא, ציבור העובדים
מתדפק על הדלתות, והביקוש למשרה ברשת רק עולה • עם קצת עזרה
מפיטר שיף, אני מסביר איך זה עובד
לפני כמה
שבועות הודיעה רשת ‘וול-מארט’ על 600 משרות פנויות באזור הבירה וושינגטון.
בתגובה, התקבלו 23,000 פניות מהציבור. פירוש הדבר הוא שרק 2.6% מאלה שרצו
לעבוד בוול-מארט קיבלו את מבוקשם. לעומת זאת, אוניברסיטת הרווארד מקבלת
5.8% מהמועמדים שרוצים ללמוד באוניברסיטה היוקרתית ביותר בארה”ב. במילים
אחרות, קל יותר להתקבל להרווארד מאשר לקבל עבודה בוול-מארט.
הדבר נשמע מוזר, שהרי בשבועות האחרונים אנו שומעים כמה
וול-מארט מנצלת את עובדיה, אינה משלמת שכר הוגן, ושבכלל מדובר בחברה מנוולת
בבעלות קפיטליסטים רודפי בצע. האם פירוש הדבר שאותם 23,000 אנשים שמתחננים
לעבודה בוול-מארט הם מזוכיסטים שמעוניינים שינצלו אותם? קרוב לוודאי שלא.
לאותם 23,000 אנשים יש כישורים מסוימים, שמאפשרים להם להשיג
משרות רק ברמה בסיסית. הרעיון הוא שאותם אנשים יפתחו יכולות וניסיון, ואולי
ילמדו במקביל לעבודה בוול-מארט, כדי שבעתיד יקבלו עבודה טובה יותר שתשלם
עבור הכישורים המחוזקים שלהם. כלומר, עבודה בסיסית בוול-מארט אמורה להיות
רק מדרגה ראשונה בקריירה, והיא מיועדת בעיקרה לצעירים ללא משפחה.
תלונות מגוחכות
התלונות כלפי וול-מארט מצד התקשורת, מסתכמות בעיקר בהאשמה
שהרשת אינה משלמת לעובדיה שכר מספיק גבוה שמאפשר לפרנס משפחה. התלונה הזו
אינה הוגנת ואינה הגיונית. המודל העסקי של וול-מארט הוא למכור מוצרים במחיר
הנמוך ביותר האפשרי. מאחר שוול-מארט מצליחה לעשות זאת טוב יותר מכל חברה
אחרת בארה”ב, היא הפכה לקמעונאית הגדולה בעולם.
וול-מארט מצליחה למכור במחירים כל כך זולים, שאפילו עניי
ארה”ב יכולים לקנות בה בהמוניהם הודות לשמירתה על עלויות נמוכות. את זה היא
עושה על-ידי קניית מוצרים בסין, ותשלום המשכורות הנמוכות ביותר שהשוק
מאפשר לה. וול-מארט אמנם יכולה להחליט להיענות לתלונות של התקשורת ולשלם
משכורות גבוהות יותר, אבל אז לא תהיה לה ברירה אלא להעלות את מחירי המוצרים
שלה. הדבר כמובן יפגע במיליוני העניים האמריקנים, שייאלצו לקנות הרבה פחות
בגלל עליית המחירים. בעצם, סביר שהדבר ימוטט את וול-מארט מבחינה עסקית
ויעלים אותה מהשוק, שהרי היתרון העסקי המובהק שלה הוא מחיר נמוך.
כמובן שלוול-מארט יש דרך נוספת להעלות את שכר העובדים שלה:
היא יכולה פשוט לוותר על הרווחים. אולם אליה וקוץ בה. וול-מארט אינה חברה
רווחית במיוחד. רווח של 17 מיליארד דולר בשנה אולי נשמע הרבה, אבל החברה
מוכרת מוצרים בשווי 470 מיליארד דולר בשנה. כלומר, על כל דולר מכירות היא
מרוויחה בסה”כ 3.6 סנט – רווחיות נמוכה מעט לעומת ממוצע התעשייה שלה.
אם נחלק את אותם 17 מיליארד על פני 2.2 מיליון העובדים של
וול-מארט, כל אחד מהם יקבל תוספת של 640 דולר בחודש (2,245 ₪); לא סכום
אפסי אמנם, אך גם לא סכום עצום כפי שאלה שתוקפים את וול-מארט היו רוצים
שנאמין.
אבל זהו
כמובן חישוב טיפשי. ללא אותם רווחים, וול-מארט פשוט לא תהיה קיימת; שום עסק
ללא רווח לא יהיה קיים. הסיבה היחידה שאנשים משקיעים, מסכנים את ההון שלהם
ועובדים – היא כדי להרוויח, ולהרוויח כמה שיותר. מבחינה תיאורטית אפשר
אמנם לשדוד את רווחי וול-מארט מבעלי המניות ולהעבירם לעובדים, והדבר אכן
נוסה בברית-המועצות ובמדינות נוספות. בהנחה שאובמה לא מתכנן את השמדת שוק
המניות והאג”ח והקמה של גולאגים לבעלי המניות, לא סביר שארה”ב היא הבאה
בתור.
וול-מארט היא חברה מדהימה, שמעסיקה 2.2 מיליון איש, שמקבלים
ממנה שכר גבוה יותר ממה שכל אחד אחר היה מוכן לשלם להם. היא פיתחה מודל
עסקי מבריק שמאפשר לעשרות מיליוני אנשים לקנות מוצרים שאחרת הם לא היו
יכולים להרשות לעצמם. זוהי דוגמא נהדרת ליכולת של יזמים בשוק החופשי לשפר
את מצבם של בני האדם. ההתקפה הרחבה על וול-מארט גם מצידם של עיתונים
פיננסיים, היא עדות לטירוף מערכות מוסרי ואינטלקטואלי.
המאמר התפרסם במקור במידה בתאריך 26 לדצמבר 2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה