שקל חלש, כלכלה חלשה: הטעות של לפיד ופלוג

ההיסטוריה הכלכלית העולמית מלמדת שרק מדינות עם מטבע מקומי חזק, זוכות לשגשוג ולרווחה חומרית • כאשר ערכו של המטבע המקומי גבוה, הדבר מאפשר ייבוא מוצרים זרים בזול, שמוריד את יוקר המחיה לתועלת האזרחים • כל זה לא מעניין את צמרת הפקידות הכלכלית של ישראל, שהחליטה להחליש את השקל

כלכלת ישראל משופעת בבעיות. החל במחירי דיור גבוהים, יוקר המחיה, ריכוזיות, מגזר ציבורי מנופח ולא יעיל, תקציב ביטחון מעיק ועוד. אחת מנקודות האור היחידות שמקלות על החיים בארץ היא השקל החזק. והנה, התבשרנו לפני ימים אחדים כי הנגידה החדשה ושר האוצר, שמעמד הביניים כביכול קרוב ללִבּוֹ, יוצאים בקמפיין משותף להחלשת השקל ובעצם להגדלת העוני בישראל.

הטעות של לפיד ושל פלוג היא שהם מבלבלים בין המטרה לבין האמצעי. שניהם כנראה סבורים שמטרתה של כלכלת ישראל היא לייצא כמה שיותר, שהרי זו דרכה של מדינה קטנה לצמיחה כלכלית. אולם זוהי טעות. ייצוא אינו מטרה בפני עצמה, ואין לזהות ייצוא עם צמיחה; הייצוא הוא אמצעי לממן את הייבוא, ותו לא.

מטרתה של כלכלה היא לאפשר לאזרחים לקיים רמת חיים גבוהה, כלומר: לצרוך. הבעיה של מדינה קטנה כמדינת ישראל היא שאין ביכולתה לייצר בעצמה, בזול, מגוון מוצרים: נפט, חומרי גלם שונים, ריהוט מסוים, מכוניות, מטוסים, בגדים, מוצרי אלקטרוניקה ועוד. את כל אלה ורבים נוספים צריך לייבא, וכאן נכנס לתמונה ענף הייצוא, שמטרתו היא להרוויח את המט”ח הדרוש לחברות ישראליות ולאזרחי ישראל, לשם מימון הייבוא של המוצרים הרצויים להם (כולל, כמובן, מימון טיולים לחו”ל). בכסף הזר שמרוויחים בעסקאות ייצוא, ניתן להשתמש כדי לקנות ולייבא תוצרת זרה.

לצערנו, חברת פולקסווגן לא תסכים למכור לנו את מכוניות הגולף שלה תמורת שקלים. אין לנו ברירה אלא לעבוד קשה, לנצל את המשאבים המוגבלים של מדינת ישראל – הון ועבודה – כדי לייצר מוצר שהגרמנים רוצים, למכור אותו להם תמורת אירו, ואז להשתמש באירו הזה כדי לקנות את המכונית הגרמנית שאנחנו רוצים. כמעט כל מדינה בעולם משתמשת במשאבים המוגבלים שלה כדי למכור מוצרים לזרים תמורת מט”ח, וכך לממן את הייבוא. המדינה היחידה היוצאת מן הכלל היא ארה”ב, שמשתמשת במעמד הדולר כמטבע רזרבה עולמי, על מנת לייבא ללא ייצוא מקביל.

קמפיין משולל היגיון

מסיבה זו, אין בקמפיין של האוצר ושל בנק ישראל להחלשת השקל שום הגיון. הרעיון של הפקידות הכלכלית הוא לעודד את הייצוא על-ידי מתן הנחה לזרים – שהרי זו המשמעות של החלשת המטבע הישראלי – ממש כמו חנות שמציעה את מוצריה במכירות חיסול. ואכן, אין ספק שהייצוא באמת יעלה, ממש כמו שבמכירות חיסול יש תנועת קונים ערה, אבל מה הטעם? הרי ככל שהייצוא נהיה זול יותר (באמצעות החלשת המטבע המקומי מול המטבע הזר), כך הייבוא נהייה יקר יותר. התוצאה הסופית תהיה שהבעלים של החברות היצואניות ימכרו יותר, ושמונה מיליון אזרחים שצורכים מוצרי ייבוא יהיו עניים יותר.

רוצים לנסוע בקיץ הקרוב לחופשה ברומא? תתכוננו לשלם 20% יותר. רוצים לקנות טלוויזיה חדשה? עכשיו היא תהיה 20% יקרה יותר. אמנם תקראו בעיתונים הכלכליים שהייצוא של מדינת ישראל עלה בכמה אחוזים, דבר שיסב גאווה גדולה לשר האוצר, אבל זו תהיה נחמה קטנה מאוד כאשר רמת החיים של כולנו 

תרד בהשוואה למצב הנוכחי.

חסידי החלשת השקל אמנם מספרים לנו שתעסוקה בענף הייצוא חשובה, אבל גם הטיעון הזה נובע מחוסר הבנה. המטרה אינה תעסוקה, המטרה היא תעסוקה פרודוקטיבית. מה הטעם לעבוד בחברת ייצוא, לקבל משכורת בשקלים, ואז לגלות שהשקלים האלה שווים 20% פחות מבשנה שעברה?

ההיסטוריה מראה בבירור שאין כמעט שום דוגמה לכלכלה חזקה עם מטבע חלש, ואין כמעט שום דוגמה לכלכלה חלשה עם מטבע חזק. יפן, שווייץ, ארה”ב של פעם, גרמניה, שוודיה – כולן הצטיינו בכלכלות משגשגות ובמקביל במטבעות החזקים בעולם. הן הצליחו לייצא כי הן ייצרו מוצרים איכותיים שהעולם היה צריך. הניסיון לחזק את הכלכלה על-ידי החלשת המטבע, בניגוד ללקחים ההיסטוריים ובניגוד להיגיון, הוא על סף הגיחוך. העובדה שהצמרת הכלכלית במדינה מאמינה שזה אפשרי היא טרגית, בשבילנו.