לאחרונה גוברים הקולות שקוראים לרסן, למסות ואולי אף
לפרק את ענקיות האינטרנט פייסבוק גוגל, ואמאזון. אם הקולות האלה ינצחו זה יהיה
אסון דמוקרטי ממדרגה ראשונה כי הסכנה האמיתית לא נובעת מחברות עסקיות שמטרתן לשרת
את הלקוחות, הסכנה היא התקשורת הממוסדת והממשלות, שלעומתן האזרח ניצב חסר ישע.
מספרים לנו שחברות האינטרנט יודעות פרטים רבים על הרגלי הקניות
שלנו, להיכן אנחנו נוסעים, מה הם הטעמים שלנו, וכו'. לי דווקא אין שום בעיה עם
הידע שצוברים עלי. בזכות ההתחקות אחרי ההרגלים שלי, אמאזון יודעת איזה מוצרים
להציע לי, פייסבוק יודעת איזה סוג חדשות אני אוהב לקרוא וגוגל מתאימה את תוצאות
החיפוש לטעמים שלי. במילים אחרות, אני מקבל שירות טוב.
ואם באיזה שלב אני ארצה להפסיק לתת את המידע הזה, אפשר להשתמש
במנועי חיפוש אחרים - למשל בינג, אפשר לעבור למצב של גלישה בסתר ויש עוד שיטות.
אולי אי אפשר להסתיר הכול אבל מי שחושש לפרטיותו, יכול להסתיר את רוב הרגלי הגלישה
שלו.
הבדיחה הגדולה היא שמי שמבקש לפגוע בגוגל ודומיהן, פונה למדינה כדי
שתתקוף ותסרס את יכולת חברות האינטרנט להציע את השירותים הטובים שהן מציעות כיום.
כלומר, פונים למונופול השלטוני שאי אפשר לברוח ממנו, שאי אפשר להחליף אותו, זה
שיקנוס אותנו אם נסרב לענות לשאלונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כדי שיגן עלינו
מאמאזון. החברה שמתחננת שנקנה את מוצריה, ושאין לה שום יכולת להכריח אותנו לעשות
דבר. האירוניה זועקת לשמים.
מה שבאמת מעורר חמה הוא שדווקא אנשי תקשורת הם אלה שלעתים קרובות
קוראים לרסן את המדיה החברתית. פייסבוק וגוגל, והאינטרנט באופן כללי, הם הכוחות
המשמעותיים ביותר שקמו למען הדמוקרטיה והחירות האנושית מאז המצאת מכונת הדפוס.
אולי אני מגזים, אבל לא בהרבה.
הרי עד לפני עשרים שנה היינו נתונים כמעט באופן בלעדי ליכולתה של
התקשורת הממוסדת לתמרן את הידע שלנו ואת הדעות שלנו. פייסבוק ויוטיוב, שברו את
המונופול הזה ופתחו את השערים לדעות, לאינפורמציה ולתפישות עולם שלעולם לא היו
פורצות לזירה הציבורית לולא המדיה החברתית. לולא פייסבוק ויוטיוב אין לי ספק שלטראמפ
לא היה סיכוי להיבחר לנשיא ארה"ב והיינו נתקעים עם אחד ממועמדי הממסד
הרגילים. לאלה שלא אוהבים את טראמפ זה אולי נשמע כמו חדשות טובות, אבל זה אומר
שלעולם לא יהיו אופציות מחוץ לספקטרום המשמים והכושל שהתקשורת הממסדית מרשה לנו
להיחשף אליו.
האג'נדה של אנשי התקשורת הממסדית היא להחזיר לעצמם את המונופול
ע"י השמדת האופציות שהאינטרנט מציע. בזירת השוק החופשי, כאשר הצרכן הוא זה
שקובע, לתקשורת הממסדית אין סיכוי כי המוצר שהיא מציעה הוא כה עלוב. לכן הפנייה
לשלטון שידרוס את הרצון החופשי של האזרח ויחזיר את הכוח לאלה שהפסידו אותו. קרוב
לוודאי שהתקשורת הממסדית תפסיד, כי את האינטרנט קשה לעצור, אבל עצם הניסיון מגלה
הרבה על אופיים של אלה ששלטו בנו שנים כה רבות.
המאמר פורסם בישראל היום ב-12 לינואר 2018.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה