לפני כמה שבועות הנשיא טראמפ הצטלם ליד שתי חבילות דפים - החבילה הנמוכה מסמלת את כמות הרגולציה ששררה בארה"ב בשנת ,1960 ואילו החבילה הגבוהה מראה כיצד הרגולציה התנפחה בארה"ב מאז ועד היום. המסר של טראמפ הוא כמובן שיש לקצץ ברגולציה, ולמעשה זו היתה אחת מהבטחות הקמפיין המרכזיות שלו.
ברגולציה, או אסדרה בעברית, הכוונה לאוסף החוקים והתקנות שבאמצעותם הממשלה והכנסת מנסות לנהל את הכלכלה. לא מדובר בחוקים בסיסיים שנועדו להגן עלינו ועל הרכוש שלנו - כמו נניח חוקים נגד גניבה, רצח, אלימות, אונס, הונאה וכו', אלא לסוג אחר של איסורים, חלקם קטנוניים וגחמניים. למשל, בארץ חל איסור על לישת בצק בקונדיטוריות קטנות וכן אסור להוביל יותר מ-6 ק"ג דבש ללא אישור בכתב ממועצת הדבש.
אם כך, מה גרם לטראמפ להפוך את הצורך בהורדת עומס הרגולציה למטרה מרכזית של הממשל שלו? הרעיון המרכזי הוא שרגולציה בדרך כלל פוגעת ברמת התחרותיות והחדשנות במשק, מעלה מחירים ומורידה איכות, ובכלל פוגעת בצמיחה וברמת הרווחה הכלכלית של כלל הציבור. למשל, שתי התקנות שהוזכרו למעלה מגינות על קונדיטוריות ועל מגדלי דבש מבוססים מפני תחרות מצד יזמים.
לפי נתוני מכון פרייזר, ארה"ב נמצאת כיום במקום החמישי בעולם מבחינת העומס הרגולטורי. כלומר, יש רק ארבע מדינות בעולם שנהנות מעול רגולטורי קל יותר מארה"ב. חשוב לציין כי בשנת 1980ארה"ב הייתה מדורגת במקום הראשון בעולם כמדינה עם העול הרגולטורי הקל ביותר, כלומר אין ספק שחלה הידרדרות. אגב, העשירייה הפותחת של המדינות עם הרגולציה הקלילה בעולם כוללת את הונג קונג, ניו זילנד, שווייץ, אירלנד, דנמרק, וכאמור ארה"ב. ולמרבה הפלא - בניינים אינם מתרסקים, צרכנים אינם מתים מהרעלות מזון ומפעלים אינם מתפוצצים חדשות לבקרים במדינות האלה. איכשהו, נראה שהשוק החופשי לא צריך את השלטון כאומנת.
ואיפה עומדת ישראל? למרבה הבושה, אנחנו מזדנבים הרחק מאחור במקום ה-56 בעולם, מה שאומר ש55- מדינות, רשימה הכוללת את המדינות המוצלחות בעולם, נהנות מעול רגולטורי קטן משלנו. מי שמחפש תשובה לשאלה מדוע ישראל אינה מצליחה למשוך הגירה יהודית משמעותית מהמדינות המצליחות - ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, בריטניה - יכול למצוא חלק מהתשובה בדירוג הזה. הרגולציה כאמור פוגעת ביזמות ובתחרות ומונעת מעסקים חדשים לקום, ואם הם כבר קמים למרות כל המכשלות שהמדינה מציבה בפניהם, סיכוייהם להצליח קטנים בסביבה כה לא ידידותית.
עומס הרגולציה גם מסביר מדוע השחיתות פושה במדינה, בעיקר בסקטורים כמו סקטור הנדל"ן, הסובל מעומס רגולטורי כבד במיוחד. רגולציה יוצרת סביבה אידאלית לשחיתות ומעודדת מתן שוחד, שכן ככל שלפקיד או לפוליטיקאי יש יותר כוח וככל שהאזרח מוגבל על ידי חוקים ותקנות, כך התמריץ למתן שוחד גובר. לכן מי שקצה נפשו בשחיתות ורוצה צמיחה כלכלית נמרצת, צריך לרצות דה-רגולציה. עד כמה להוריד את הרגולציה? להגיע למקום הראשון בעולם זה אולי שאפתני מדי, אבל להיות עם דנמרק במקום העשירי בעולם לא מגיע לנו?
ברגולציה, או אסדרה בעברית, הכוונה לאוסף החוקים והתקנות שבאמצעותם הממשלה והכנסת מנסות לנהל את הכלכלה. לא מדובר בחוקים בסיסיים שנועדו להגן עלינו ועל הרכוש שלנו - כמו נניח חוקים נגד גניבה, רצח, אלימות, אונס, הונאה וכו', אלא לסוג אחר של איסורים, חלקם קטנוניים וגחמניים. למשל, בארץ חל איסור על לישת בצק בקונדיטוריות קטנות וכן אסור להוביל יותר מ-6 ק"ג דבש ללא אישור בכתב ממועצת הדבש.
אם כך, מה גרם לטראמפ להפוך את הצורך בהורדת עומס הרגולציה למטרה מרכזית של הממשל שלו? הרעיון המרכזי הוא שרגולציה בדרך כלל פוגעת ברמת התחרותיות והחדשנות במשק, מעלה מחירים ומורידה איכות, ובכלל פוגעת בצמיחה וברמת הרווחה הכלכלית של כלל הציבור. למשל, שתי התקנות שהוזכרו למעלה מגינות על קונדיטוריות ועל מגדלי דבש מבוססים מפני תחרות מצד יזמים.
לפי נתוני מכון פרייזר, ארה"ב נמצאת כיום במקום החמישי בעולם מבחינת העומס הרגולטורי. כלומר, יש רק ארבע מדינות בעולם שנהנות מעול רגולטורי קל יותר מארה"ב. חשוב לציין כי בשנת 1980ארה"ב הייתה מדורגת במקום הראשון בעולם כמדינה עם העול הרגולטורי הקל ביותר, כלומר אין ספק שחלה הידרדרות. אגב, העשירייה הפותחת של המדינות עם הרגולציה הקלילה בעולם כוללת את הונג קונג, ניו זילנד, שווייץ, אירלנד, דנמרק, וכאמור ארה"ב. ולמרבה הפלא - בניינים אינם מתרסקים, צרכנים אינם מתים מהרעלות מזון ומפעלים אינם מתפוצצים חדשות לבקרים במדינות האלה. איכשהו, נראה שהשוק החופשי לא צריך את השלטון כאומנת.
ואיפה עומדת ישראל? למרבה הבושה, אנחנו מזדנבים הרחק מאחור במקום ה-56 בעולם, מה שאומר ש55- מדינות, רשימה הכוללת את המדינות המוצלחות בעולם, נהנות מעול רגולטורי קטן משלנו. מי שמחפש תשובה לשאלה מדוע ישראל אינה מצליחה למשוך הגירה יהודית משמעותית מהמדינות המצליחות - ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, בריטניה - יכול למצוא חלק מהתשובה בדירוג הזה. הרגולציה כאמור פוגעת ביזמות ובתחרות ומונעת מעסקים חדשים לקום, ואם הם כבר קמים למרות כל המכשלות שהמדינה מציבה בפניהם, סיכוייהם להצליח קטנים בסביבה כה לא ידידותית.
עומס הרגולציה גם מסביר מדוע השחיתות פושה במדינה, בעיקר בסקטורים כמו סקטור הנדל"ן, הסובל מעומס רגולטורי כבד במיוחד. רגולציה יוצרת סביבה אידאלית לשחיתות ומעודדת מתן שוחד, שכן ככל שלפקיד או לפוליטיקאי יש יותר כוח וככל שהאזרח מוגבל על ידי חוקים ותקנות, כך התמריץ למתן שוחד גובר. לכן מי שקצה נפשו בשחיתות ורוצה צמיחה כלכלית נמרצת, צריך לרצות דה-רגולציה. עד כמה להוריד את הרגולציה? להגיע למקום הראשון בעולם זה אולי שאפתני מדי, אבל להיות עם דנמרק במקום העשירי בעולם לא מגיע לנו?
המאמר פורסם בישראל היום ב-5 לראשון 2018.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה