חברת כימיקלים לישראל (כיל) בשליטת עידן עופר מחזיקה בזיכיון על ים
המלח, המאפשר לה לכרות אשלג וכימיקלים אחרים. הזיכיון הזה יפוג בשנת 2030 ונושא
תנאי ההארכה שלו עומד לתפוס תשומת לב ציבורית הולכת וגוברת בשנים הקרובות.
על
פי הדיווחים בעיתונות, האסטרטגיה של המדינה היא לנסות להעלות כמה שיותר את שיעור
המס והתמלוגים שהיא תגבה מהזיכיון החדש. זוהי אסטרטגיה טובה לפוליטיקאים, אבל רעה
לכלכלה, ועדיף שהמדינה תיסוג מהרעיון הזה. על רקע ההורדה הדרמטית במס חברות
בארה"ב וההורדה הזוחלת של מס חברות בארץ, ההבנה שמס חברות נמוך מעודד פעילות
עסקית ומעודד צמיחה כלכלית זוכה לפופולריות, ובצדק.
אבל
אם כך, מה ההיגיון בלהגדיל את המיסוי על הפעילות התעשייתית בים המלח? אפשר אמנם
לטעון שהפעילות בים המלח אינה פעילות תעשייתית רגילה, שכן עיקרה הוא כריית מחצב
טבע ולכן היא פחות רגישה לשיעור מס ותמלוגים. אך הטענה הזו היא לפחות בחלקה שגויה.
ייתכן
שמחיר האשלג יהיה בעתיד כה גבוה שגם בשיעורי מס גבוהים מאוד לא ייפגע התמריץ לחצוב
אותו. אבל חלק מהפעילות בים המלח היא תעשייתית ורגישה לשיעורי מס גבוהים. כמו כן,
יש לזכור שלכיל יש מכרה אשלג בספרד שאולי יאפשר לה להעביר חלק מפעילותה לשם, אם
המיסוי בארץ יהיה מספיק כבד. לבסוף, יש לזכור שדבר לא מבטיח מחירי אשלג גבוהים
בעתיד, ומיסוי כבד עלול לפגוע בתמריץ אפילו של הפעילות הבסיסית של כריית אשלג.
מעבר
לסיכון של פגיעה בתמריץ הכלכלי, קשה שלא לראות כאן מדיניות ברורה של אפליה כנגד
חברות שאינן מסוגלות להעביר את הפעילות שלהן לחו"ל. חברות טכנולוגיה ופארמה
כמו טבע נהנות משיעור מס חברות נמוך, לפעמים חד־ספרתי, בעוד חברות מקומיות - כמו
נניח מסעדות או חברות שתלויות במחצבים כמו כיל בים המלח - נאלצות לשלם שיעור מס
הרבה יותר גבוה.
המסר
שהמדינה משדרת הוא שהיא תתעמר ככל יכולתה בחברות שאינן מסוגלות לברוח, ורק החברות
שיכולות לברוח יקבלו יחס טוב. מעבר לשאלה המוסרית, יש לתהות אם בטווח הארוך הגישה
הזו טובה לאקלים הכלכלי והיזמי במדינת ישראל.
לבסוף,
יש גם לשאול מה בעצם הטעם בגביית מס מקסימלית. הרי אזרחי ישראל אינם מרוויחים כאשר
כסף עובר מידיהם של חברות ואנשים פרטיים לידיהם של פוליטיקאים ופקידי הממשלה. מאז
2009 עלה תקציב המשרד לביטחון הפנים ב־48% או ב־4 מיליארד שקלים (מותאם לאינפלציה
ולגידול באוכלוסייה). האם השירות שאנו מקבלים מהמשטרה השתפר ב־48%? האם הוא השתפר
בכלל? מאז 2009 חל גם גידול של 32% או 10 מיליארד שקלים בתקציב משרד החינוך. האם
חל שם שיפור כה משמעותי, אם בכלל?
עדיף
לתת לבעלי המניות של כיל, יהיו מי שיהיו, לפעול בסביבה ידידותית ככל האפשר, שתאפשר
להם למקסם את ההשקעות שלהם בארץ. והדבר נכון לכל חברה הפעילה בשוק המקומי. אנחנו
רק נרוויח מהתעסוקה ומהצמיחה הכלכלית שנובעת מהשקעה פרודוקטיבית של המגזר הפרטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה