הבחירות בארה"ב: האם זו תהיה הכלכלה שתכריע את המירוץ? תזכורת מנוב' 2008

על רקע תחזיות לצמיחה אפסית בארה"ב ברבעון הראשון של 2016 ועוד שלל נתונים כלכליים גרועים, הפגישה הנדירה בין אובמה לבין נגידת הבנק המרכזי, עוררה עניין רב ושלל פרשנויות. מעניינת במיוחד היא הפרשנות שטוענת שהמפלגה הדמוקרטית, 5 חודשים לפני הבחירות, מפחדת לעמוד בפני אותו מצב ביש שגרם למפלגה הרפובליקנית לאבד את השלטון ב-2008.

בנובמבר 2008, ג'ון מקיין, מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, עמד בפני משימה בלתי אפשרית. ארה"ב הייתה שרויה בפאניקה לאחר התפוצצות בועת הסאב-פריים שהגיעה לשיאה בספטמבר 2008 עם התמוטטות ליהמן ברדרס. המפלגה הרפובליקנית נתפסה כאשמה במשבר, ולמקיין לא היה סיכוי ממשי מול אובמה.

הנקודה היא שארה"ב נכנסה למיתון עוד בדצמבר 2007 (אם כי מדובר על הבנה מאוחרת של הנתונים שכן הם תוקנו רטרואקטיבית) ולמרות סימני האזהרה, נגיד הבנק המרכזי דאז, בן ברננקי, לא נחלץ לעזרת הכלכלה באגרסיביות הנאותה. הוא אמנם החל להוריד את הריבית לקראת סוף 2007, אך בזמן שיא המשבר והתרסקות ליהמן ברדרס, הריבית עדיין עמדה על 2%.

הדמוקרטים אחוזי חרדה שכעת הם עומדים בפני מצב דומה. הילרי קלינטון, שגם כך אינה פופולארית במיוחד כפי שמורה ההצלחה המפתיעה של ברני סנדרס, צפויה לעמוד בפני היריב הרפובליקני כמובילת המפלגה המכהנת. הבעיה היא שלהיות מפלגה מכהנת בעת מיתון כלכלי, או לפחות בעת זמנים כלכליים קשים, הוא מתכון לכישלון והפסד השלטון. 

וכמו בסוף 2007, גם היום הסימנים הכלכליים מורים על בעיה. לדוגמה: מדד התל"ג של סניף הפד באטלנטה מורה על צמיחה של 0.3% ברבעון הראשון של 2016, או במילים אחרות – סטגנציה. והפעם, בניגוד לשנים האחרונות אי אפשר אפילו להשתמש במזג אויר גרוע כתירוץ, ואין סיבה לצפות לתיקון למעלה ברבעון השני שיפצה על החולשה ברבעון הראשון. בנוסף, נתון המכירות הקמעונאיות למרץ הפתיע עם ירידה של 0.3% לעומת החודש הקודם, בניגוד לצפי לעלייה של 0.1%. נתונים ראשוניים מורים על המשך החולשה באפריל.

נתוני האזהרה האלה הם בעייתיים במיוחד על רקע התמרוץ המוניטארי חסר התקדים שארה"ב שרויה בו מאז 2008, עם ריביות אפסיות והדפסות כסף בכמויות היסטריות. הרושם שעלול להתקבל הוא שהמדיניות של שמונה השנים האחרונות, לא רק שבסה"כ ייצרה את ההתאוששות החלשה ביותר מאז מלה"ע השנייה אלא שהיא עומדת להסתיים בכישלון צורב עם מיתון חדש שמגיע מעבר לפינה.

השאלה היא מה אפשר לעשות כיום. לבן ברננקי לפחות הייתה את הפריבילגיה להוריד את הריבית בצורה דרסטית מ-5.25% ב-2006-2007 כל הדרך למטה ל-2% באפריל 2008. כאמור גם זה לא עזר וייתכן שבשביל לדחות את התפרצות משבר הסאב-פריים הוא היה צריך לקצץ את הריבית בצורה יותר אגרסיבית.

אבל כיום, כאשר הריבית עומדת על 0.25-0.50% נראה שקיצוץ עלוב של 0.25% לא יועיל בהרבה. מה שאפשר לעשות זה כנראה סבבים נוספים של הדפסות כסף, אולי קיצוץ הריבית לטריטוריה שלילית ולבסוף – תמרוץ פיסקלי – כלומר גידול בגרעון ושפיכת כסף ציבורי לתוך הכלכלה.

האם על כך דיברו אובמה וג'נט יילן בפגישתם? האם אובמה דחק ביילן לתת לכלכלת ארה"ב זריקת מרץ כדי לעזור לדמוקרטים בבחירות? אין צורך להתרעם על ייחוס סדר יום פוליטי לפד העצמאי וחסר הפניות כביכול. גם אלן גרינספן וגם בן ברננקי רמזו בשנים האחרונות, שהעצמאות של הפד היא סוג של אשליה ושהפד רואה עצמו, לפחות במידה מסוימת, כחלק מהממשל.

ומה אם באמת יילן תיתן לכלכלה זריקת מרץ, אם בשל מניעים פוליטיים ואם בשל שיקולים מקצועיים טהורים? התוצאה תהיה אותה תוצאה. התאוששות לטווח קצר במניות, בוודאי בענף הסחורות והאנרגיה, ובעיקר בזהב. ובטווח הארוך יותר, משבר עמוק וכאב ראש בלתי רגיל לחסר המזל שהולך לשבת בבית הלבן בארבע השנים הקרובות.

המאמר פורסם בביזפורטל.