יום ראשון, 1 ביוני 2014

דחליל הדיפלציה מגיע לישראל

על אף שהדפלציה היא תופעה מבורכת, יש למדינה אינטרס ברור לנסות לצייר אותה כסכנה

מדיניות הריבית הנמוכה של בנק ישראל גורמת לכלכלה נזק נרחב. הריבית הנמוכה שופכת דלק על מדורת הנדל"ן, גוזלת מהציבור את הביטחון שבחסכון בנקאי רגיל, דוחפת ללקיחת סיכונים ותורמת ליוקר המחיה.

והנה, לאחרונה גוברים הקולות להורדת רבית נוספת כדי להתמודד עם סכנת הדפלציה. בדפלציה הכוונה פשוט לירידה ברמת המחירים בשוק. אם כך, מדוע דיפלציה נתפסת כסיכון שיש להילחם נגדו? האם ירידה ברמת המחירים הכללית אינה תופעה חיובית שתוריד את יוקר המחיה?

הטענה העיקרית של הפוחדים מירידה במחירים היא שיש למנוע סחרור דפלציוני. כלומר מאחר שצרכנים חושבים שהמחירים ירדו בחצי אחוז או אחוז תוך שנה, הם יידחו את הקניות שלהם לשנה הבאה, וכך הביקוש ירד, לכן המחירים ירדו אף יותר, הצרכנים ימשיכו לדחות קניות וכך ניכנס לסחרור שיוביל למיתון.

אך כמובן שאלה שטויות. אין מוצר או שירות שצרכן נורמלי יידחה את הקנייה שלו בשנה כדי להרוויח חצי אחוז או אחוז. מספיק לראות כיצד צרכנים מתנפלים על טלוויזיות וטלפונים סלולאריים שמחירם יורד בהתמדה, כדי להבין את האווילות בטענה. למעשה, האמת בדיוק הפוכה, ככל שמחירם של מוצרים עולה, כך הביקוש להם יורד, ככל שמחירם יורד, כך הביקוש להם עולה.

טיעון נוסף נגד הדפלציה היא שהיא מקשה על בעלי חוב. למשל בעל עסק שלקח הלוואה ומחזיר אותה מההכנסות שהוא מייצר מהעסק שלו, נתקל בבעיה כי ככל שההכנסות יורדות, כך קשה יותר להחזיר את ההלוואה. הטיעון הזה מפספס את הצד השני של המטבע. אינפלציה מקשה דווקא על זה שנתן את ההלוואה כי היא שוחקת את ערך הכסף. כלומר את אלה שרוצים להילחם בדפלציה ולעודד אינפלציה צריך לשאול מדוע לוקח ההלוואה יותר חשוב מזה שנתן אותה? הטיעון הזה גם מתעלם מכך שהמחירים היורדים יכולים לתרום להצלחת בעל העסק כי הביקוש למוצרים שלו גדל, ובנוסף, העלויות שלו גם הן יורדות, ביחד עם רמת המחירים הכללית במשק.

האמת היא שדפלציה - ירידת מחירים כללית במשק, היא תופעה מבורכת שמקלה על יוקר המחיה, מעלה את רמת החיים, והיא תופעה אופיינית לשגשוג כלכלי, לחדשנות ולהשקעות מוצלחות. ירידת מחירים היא ברכה עצומה במיוחד לחוסכים, לפנסיונרים שחיים על קצבה קבועה ולעשירונים התחתונים.

למרות שהדפלציה היא תופעה מבורכת, יש למדינה אינטרס ברור לנסות לצייר אותה כסכנה. זאת מאחר שדפלציה היא תופעה שמאוד נעים להילחם בה. רבית נמוכה, שהיא כלי במלחמה בדפלציה, אמנם פוגעת בציבור הרחב אך היא מאפשרת לממשלה ללוות כספים בעלות נמוכה, להגדיל את הגרעון התקציבי ולחלק כספים למגזרים המקורבים לפוליטיקאים.

לעומת זאת, אינפלציה היא תופעה שהמדינה שונאת להילחם בה. העלאת הריבית, הכלי העיקרי למלחמה באינפלציה, תחזק את המטבע המקומי, תוריד את יוקר המחיה ותאפשר לציבור החוסכים לחזור לביטחון שבפיקדונות בנקאיים. אך מנגד, לממשלה יהיה הרבה יותר קשה לקחת הלוואות, לממן גירעונות וכך יכולת הפוליטיקאים לתגמל את המקורבים להם תיפגע.

בנק ישראל צריך להעלות את הריבית כדי להציל את החוסכים ולכבות את המדורות הספקולטיביות במשק. אולם אין סיכוי שהבנק יעשה צעד שהוא כה מנוגד לאינטרס של הפוליטיקאים. נקווה לפחות שבנק ישראל לא ישתמש בדחליל הדיפלציה כתירוץ להורדת רבית נוספת שתרמוס את התקווה הקטנה שיש לנו להקלה ביוקר המחיה.

המאמר פורסם במקור בכלכליסט

2 comments:

  1. אם בנק ישראל יפסיק להדפיס כסף או אפילו יקטין את כמות הכסף תיווצר דיפלציה. אתה בעד? אני מרשה לעצמי להניח שלא. למה לא? מה ההבדל?

    השבמחק
  2. ירידת המחירים שאני מדבר עליה במאמר נובעת מחדשנות ומהשקעות, שמגדילים את כמות המוצרים בשוק ומורידים את העלות שלהם. ירידת מחירים כתופעה חיובית יכולה לקרות גם למשל מביטול מכסים בשוק הישראלי, הפסקת התערבות המדינה, ביטול הגנות על מונופולים וכו". גם התחזקות השקל כתוצאה מעודף במאזן השוטף מובילה לירידה במחירי הייבוא וגם היא תופעה חיובית. הדיפלציה שאתה מדבר עליה היא עפ"י ההגדרה הקלאסית - ירידה בכמות הכסף בשוק – הגדרה שלצערי כמעט לא משתמשים בה היום, בכל אופן שונה מאוד ממה שאני מדבר עליו במאמר – דיפלציה במשמעות שמקובלת כיום – ירידת מחירים כללית. אבל בשביל לענות בכל זאת, אני חושב שכסף הוא אך ורק אמצעי חליפין, הוא לא גורם לצמיחה ובמובן כלל מישקי גם לא יוצר עושר. לכן תיאורטית אם מדפיסים פחות שקלים אז פשוט ערך השקל, במונחי תוצר, עולה, כלומר יש ירידת מחירים...אני לא בטוח מה רע בזה.

    השבמחק