לא ברור מה עניינה של ארה"ב בנעשה בחצר האחורית
של רוסיה. אבל מה שברור הוא שארה"ב אינה יכולה עוד לממן הרפתקאות צבאיות או מלחמה
קרה חדשה. המלחמה הקרה הקודמת נגמרה כידוע בניצחונה של ארה"ב עם התפרקות ברה"מ
בשנת 1991. אך המלחמה הקרה החדשה, אם תפרוץ, עלולה להסתיים בצורה אחרת לגמרי.
לאורך רוב שנות המלחמה הקרה, ארה"ב חששה לא רק
מכוחה הצבאי של ברה"מ, על אלפי הטילים הגרעיניים שלה והצבא הקונבנציונאלי האדיר
שלה, אלא גם מכוחה של הכלכלה הסובייטית. במבט לאחור חלק מההנחות של ארה"ב לגבי
מצבה הכלכלי של ברה"מ התגלו כחיוביות מדי. הצמיחה הריאלית האמיתית ברוסיה הייתה
כנראה נמוכה למדי במציאות, בעיקר אם מסתכלים על השנים האחרונות של המלחמה הקרה לאחר
1973. מספיק לציין שהכלכלה הסובייטית לא הצליחה אפילו לייצר מכנסי ג'ינס ראויים ושמכנסי
ליוויס היוו מעין סחורת חליפין במזרח גרמניה.
עם התפרקות ברה"מ התקבע בתודעה העולמית הניגוד
בין הקדמה המערבית הכלכלית, ההתקדמות הטכנולוגית והעושר הצרכני, לעומת הפיגור הסובייטי-רוסי.
כיום, כ-25 שנה לאחר קיצה של האימפריה הסובייטית, התודעה הזו עודנה שרירה וקיימת, אך
המציאות הכלכלית השתנתה ללא הכר.
ברוב שנות המלחמה הקרה, ארה"ב הלוותה כספים למדינות
אחרות ובמשך תקופה ארוכה הייתה המדינה המלווה הגדולה בעולם. ב-1985 ארה"ב עשתה
את המעבר ממדינה קרדיטורית (מלווה) למדינה
דביטורית (לווה). כיום ארה"ב חייבת כספים יותר מכל מדינה אחרת בעולם. ארה"ב
חייבת 1.3 טריליון דולר לסין, 1.2 טריליון ליפן, ולרוסיה היא חייבת כ-139 מיליארד דולר.
בהתאם, היחס חוב-תוצר של ארה"ב הוא כיום בסביבות 100%, כאשר אצל רוסיה, היחס הזה
קטן בערך פי 10.
כיצואנית נפט, רוסיה מתגאה בעודף גדול בחשבון השוטף
של 81 מיליארד דולר. לארה"ב היה פעם העודף היצרני הגדול בעולם אך בשנת 1982 נעשה
המעבר מעודף לגירעון וכיום ארה"ב מנהלת את הגירעון השוטף הענק בעולם עם מינוס
שנתי של 440 מיליארד דולר (נתוני 2012). למעשה, הגירעון של ארה"ב גדול מהעודף
של סין ושל גרמניה ביחד.
אפשר לצטט נתונים נוספים, למשל כיצד המעמד הבינוני
של רוסיה הולך ומתעשר בעוד זה של ארה"ב הולך ומתרושש וכו". אך הנקודה ברורה:
ארה"ב היא צל חיוור של המעצמה הכלכלית שניצחה את המלחמה הקרה, וכלכלתה תלויה בחסדיהן
של מדינות העולם השלישי לשעבר שימשיכו לממן אותה. רוסיה, שהייתה פעם מדינה מפגרת, היא
כיום, על כל מגרעותיה ושחיתויותיה, מעצמה כלכלית צומחת.
ארה"ב צריכה לחשוש מהתפתחות פוטנציאלית נוספת.
נקודת מפנה עיקרית במלחמה הקרה הייתה ביקורו של ניקסון בסין בשנת 1972. ביקור זה שם
את סין על הנתיב לכלכלה חופשית והביא לשגשוג היסטורי במזרח אסיה. בזכות השגשוג הזה,
סין היא כיום המממנת העיקרית של ארה"ב ומחזיקה ב-1.3 טריליון דולר של אג"ח
אמריקאי. צחצוח החרבות הבין-מעצמתי עוד עלול להביא לחידוש הברית בין שתי המדינות הקומוניסטיות
לשעבר. מול ברית כזו, ארה"ב היא אולי עדיין דומיננטית מבחינה צבאית, אך מבחינה
כלכלית היא כבר לא יכולה לנצח.
המאמר פורסם במקור בכלכליסט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה