פוליטיקאים אמריקאים בכירים, בעיקר אובמה וגייתנר, טוענים שהסיבה העיקרית להתאוששות האנמית של כלכלת ארה"ב היא המשבר באירופה. נקל להבין את המניעים שלהם. ההנהגה הדמוקרטית חייבת להסביר מדוע הדפסות כסף מסיביות, ריבית אפס ופזרנות ממשלתית אינם מסוגלים לאושש את כלכלת ארה"ב – בניגוד להבטחות שאובמה פיזר לפני שנה ושנתיים.
המניעים ברורים אך המציאות הפוכה בדיוק למה שאובמה מנסה לטעון. לא רק שהמשבר האירופי אינו פוגע בכלכלת ארה"ב, למעשה הוא מציל אותה.
כלכלת ארה"ב היא כלכלה הנשענת על שלוש רגליים גירעוניות הקשורות אחת לשנייה. הרגל הראשונה היא תקציב ממשלת ארה"ב המייצר גירעון של כ-1.3 טריליון דולר לשנה, כלומר כ-8.5% אחוזי תוצר (בערך פי שלוש מרמת הגירעון של ממשלת ישראל).
הרגל השנייה היא גירעון מסחרי עצום של כ-550 מיליארד דולר בשנה. כלומר אזרחי ארה"ב אינם מסוגלים לייצר את המוצרים שהם צורכים ולכן הם נאלצים לקנות אותם מהאזרחים היצרניים של העולם – אזרחי סין, יפן וגרמניה.
הרגל השלישית היא החוב הלאומי שבשלוש השנים של כהונת אובמה (עד תחילת 2012) צמח בכ-4.4 טריליון דולר, לעומת גידול של 5 טריליון דולר בכל 8 שנות כהונתו של בוש. תארו לעצמכם, לאיזה "הישגים" אובמה יגיע בתום 8 השנים שלו (בהנחה הסבירה שהוא יזכה בכהונה שנייה).
הגרף הזה ממחיש את עומק הכישלון של אובמה והמדיניות הקיינסיאנית שהוא מוביל שהיא מדיניות של הגדלת ההוצאה התקציבית או הפחתת מיסים על מנת להוציא את המשק ממיתון. האבסורד הגדול הוא שלמרות גידול חד בחוב בלאומי של ארה"ב, ההכנסה לנפש אינה צומחת - מדובר במצב הרסני היות שבמקרה של משק בית שהיה נקלע למצב דומה, ברור שהבנק המממן היה סוגר לו כבר מזמן את הברז.
 | |||
אם כך, ארה"ב מתנהלת על שלוש רגליים גירעוניות - הגירעון התקציבי, המסחרי וכמובן החוב הלאומי הצומח. ופה הנקודה החשובה: הסיבה שארה"ב מסוגלת להמשיך לממן את הגירעונות האלה היא שהריבית שממשלת ארה"ב משלמת על החובות שלה היא כמעט אפסית - 1.7% לאג"ח 10 שנים, ו-2.8% לאג"ח 30 שנה.
כיצד ארה"ב מצליחה לשמור על ריבית כה נמוכה? ובכן, חלק מהתשובה כנראה נעוץ בפד עצמו שמדפיס כסף וקונה את האג"ח של ממשלת ארה"ב. כלומר זרוע אחת של הממשל יוצרת ביקוש מלאכותי לאג"ח עבור זרוע אחרת של הממשל. רשמית, הפדרל ריזרב הוא בנק פרטי, אך במציאות הוא מתפקד כזרוע של האוצר האמריקאי, למרות שכל העת טוען הפדרל ריזרב לעצמאותו המלאה בזמן שהיד הנעלמה שולטת בו. יחד עם זאת, ברור גם כי חלק מהביקוש לאג"ח האמריקאי נובע ממשקיעים ברחבי העולם המחפשים בייאוש אחרי השקעות בטוחות ככל האפשר.
משבר 2008 יצר מצב שהריבית שהאג"ח של ממשלת ארה"ב משלמת היא נמוכה ברמה היסטורית, ובהתחשב בעליית המחירים בארה"ב, היא אפילו אינה מסוגלת לשמור על ערכו של הכסף, כלומר התשואה הריאלית היא שלילית. אך הייאוש והפחד של חלק מהמשקיעים הוא כה גדול שהם מעדיפים את האפשרות הזו. ומדוע הייאוש כה גדול? לכאן נכנס המשבר באירופה. היורו, שהוא המטבע השני הכי נפוץ בעולם (מהווה כ-58% מסך המטבעות שמרכיבים את סל הדולר העולמי DXY), נמצא במרכזו של משבר חוב של מדינות מזה כשנתיים. חוב זה שהחל ביוון ואירלנד והתפשט לאיטליה, ספרד, ואולי בקרוב לצרפת, מבריח את המשקיעים מהיוירו ומחלק מהאגח"ים האירופאים.
המשקיעים בורחים בחלקם לאג"ח גרמני, שוויצרי, גם לזהב, אך משקיעים רבים בורחים לדולר ולאג"ח האמריקאי. והביקוש הזה עוזר לשמור על הריבית האמריקאית ברמות שפל היסטוריות.
ארה"ב תלויה במצבה של אירופה
בשביל להבין עד כמה חשוב המשבר האירופאי לקיומו של מגדל הקלפים האמריקאי, צריך לדמיין מה יקרה כאשר הריבית בארה"ב תטפס לרמות נורמאליות של 5% או 7%. אנחנו מוציאים מהדיון לחלוטין רמות ריבית של 18% כמו בתקופת פול וולקר - נגיד הפד בתחילת שנות ה-80).
ראשית, לממשלת ארה"ב יהיה הרבה יותר קשה להמשיך לממן את הגירעון התקציבי שלה. כיום, עם ריבית שפל היסטורית, נטל תשלומי הרבית הוא כ-200 עד 250 מיליארד דולר בשנה. עלייה בריבית תעלה את עלות המימון של ממשלת ארה"ב שלא תהיה לה ברירה אלא לקצץ מאות מיליארדים בתקציבי הביטחון והרווחה - שני הסעיפים הגדולים בתקציב.
בנוסף, עליית ריבית עלולה להוביל לפשיטת רגל של הבנקים המסחריים האמריקאים שיצטרכו לתמחר מחדש מיליארדים על גבי מיליארדים של ניירות אוצר במאזנים שלהם. נקודה נוספת, אם שוק הדיור בארה"ב נראה רע היום כאשר הריבית על המשכנתאות היא בשפל היסטורי, תארו לעצמם מה ייקרה למחירי הדיור וליכולת של האמריקאי הממוצע לקנות בית, כאשר הריביות יוכפלו או ישולשו. במקרה כזה, הסיפורים שאנחנו שומעים היום על תחילת התאוששות בשוק הדיור ייראו כמו בדיחה עצובה.
החברות האמריקאיות הממנות עצמן בעזרת חוב ייגלו שעלות המימון עולה לרמות שרבות מהן לא יוכלו לממן. מה ייעשה הבנק המרכזי האמריקאי במקרה כזה? יתחיל לקנות גם משכנתאות ואג"ח קונצרני?
הפחד הגדול
המסקנה המתבקשת היא שהדבר שצריך להפחיד את האמריקאים יותר מהכול זה פיתרון למשבר באירופאי. גרמניה עלולה להחליט לנטוש את היורו ולחזור לדויטשמרק (אפשרות אופטימאלית מבחינת גרמניה אם כי פחות סבירה) או לחילופין יוון, ספרד, ואולי גם איטליה ובעתיד צרפת ייאלצו לצאת מהגוש ולהשאיר בו את המדינות היצרניות והיעילות יחסית – גרמניה, הולנד, אוסטריה, פינלנד.
בכל אחד מהמקרים האלה, ארה"ב תיקלע לצרה אמיתית. משקיעי העולם יימצאו להם מפלט בגרמניה או באיחוד היורו-גרמני ויעזבו לאנחות את ניירות האוצר האמריקאים. ואובמה, אם הוא אכן ייבחר לכהונה שנייה, עוד יתגעגע לימים בהם אירופה הייתה הבדיחה הכלכלית של העולם.
המאמר פורסם בכלכליסט ב-17 לאוגוסט 2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה