יום שני, 26 ביולי 2021

הביקורת המוגזמת על ענף ההייטק נובעת מקנאה וצרות עין

ההייטק הישראלי, שעד לאחרונה נהנה ממעמד של פרה קדושה, מתחיל לעמוד בפני ביקורת באמצעי התקשורת. כנראה שממדי ההצלחה וההתעשרות של אנשי הסקטור הזה מתחילים להוציא את העיניים ולייצר עוינות. אמנם העוינות הזו לא-רציונלית, אבל יש לה פוטנציאל הרס עצום.

טענה מרכזית נגד עובדי המגזר היא שהעושר שלהם יוצר ביקושים שמעלים את מחירי הדיור, את המחירים במסעדות ומחירי מוצרים ושירותים אחרים. במידה מסוימת, יש צדק בטענה הזו. היה עדיף לכולנו שעובדי ההייטק היו מסתפקים בללכת לעבודה כל היום, לנצל את מיטב מרצם וכשרונם לייצר לנו חברות משגשגות, להזרים מט"ח לארץ, לשלם מסים, להשקיע בחברות חדשות, אבל - וזו הנקודה החשובה - לא לצרוך דבר. כלומר לא לקנות דירות, לא ללכת למסעדות, לא לקנות אוכל, לא לטוס לחופשות בחו"ל.

כך עובדי ההייטק יעשירו את כולנו אבל לא יתחרו בנו במסעדות, במכולת ובשוק הנדל"ן. עכשיו כל מה שנשאר, זה לשכנע את עובדי ההייטק לעבוד למעננו אבל לחיות בעוני. וזה כמובן לא יקרה, לפחות לא בעולם הזה. עובדי ההייטק עובדים בדיוק כדי לקנות דירות, לאכול במסעדות טובות, לצאת לטיולים וכו'. השאלה האמיתית היא האם עדיף לנו מגזר הייטק משגשג שהעובדים בו הם גם צרכנים נלהבים, או שעדיף לנו בלי מגזר הייטק כלל. אלה שתי האפשרויות הריאליות היחידות.

נדמה לי שברור שללא ההייטק, כלכלת ישראל תדרדר במהרה למעין גרסה דהויה של יוון. הייצוא יתרסק ואיתו השקל, יוקר המחיה יזנק, תקבולי המסים יתרסקו, היכולת לממן את הצבא לא תהיה קיימת עוד ועל מדינת רווחה כמובן שאין מה לדבר במצב כזה. אני מעדיף הייטק משגשג עם הרבה צעירים עשירים על פני האפשרות הדיסטופית הזו.

מלבד זאת, האשמת עובדי ההייטק שהם משחקים תפקיד חשוב בעליית מחירי הנדל"ן ומחירי מסעדות היא תמוהה. לפי ההיגיון הזה, עדיף כלכלה שלא יהיו בה ענפי תעשייה מצליחים. כלומר האם עדיף שכולם ייכשלו ויהיו עניים כדי שמחירי הנדל"ן ירדו?

בשוק הנדל"ן הישראלי אין בעיה של ביקוש מוגזם. בניגוד למיתוסים הרווחים פה, אין גם בעיה נוראית של צפיפות - למשל מנהטן צפופה פי 4 מת"א ובעיר ניו-יורק חיים 9 מיליון בני אדם בשטח הקטן מגוש דן ב-25%. הבעיה היא במובהק בעיה של היצע. כלומר הממשלה מגבילה בצורה מלאכותית את היצע הנדל"ן בארץ ע"י מכירה איטית של אדמות מדינה, רגולציה מכבידה ועיוותי ארנונה. עדיף שהעיתונות הכלכלית תתמקד במה שבאמת מקולקל ולא תהפוך את אנשי היי-טק לרשעים בסיפור.

ובכלל, את בעיית יוקר המחיה גם בדברים כמו מזון ומכוניות לא פותרים ע"י פגיעה בענף הכלכלה הכי משגשג בארץ. המזון באמת יקר בארץ, אבל לא בגלל עובדי הייטק החצופים שמתעקשים לקנות אוכל אלא בגלל שהייבוא חסום ושוק החקלאות מתנהל בצורה בולשביקית. זו הבעיה ואותה צריך לפתור. המכוניות בארץ יקרות לא בגלל עובדי ההייטק שקונים מכוניות אלא בגלל שמיסי קניית רכב בארץ הם בין הגבוהים בעולם. רוצים מכוניות זולות כמו בארה"ב? תורידו מסים. רוצים להוריד מסים? תורידו את הוצאות הממשלה.

כאמור, הסיכון בביקורת על ההייטק הוא שהפוליטיקאים ינסו לקצץ בכנפי הסקטור כדי להחניף למבקרים. אבל זהו סיכון נמוך. הפוליטיקאים, לפחות חלקם, יודעים יפה מאוד שאסור לשחוט את האווז שמטיל את ביצי הזהב. הביקורת המתפנקת על הצלחתם של עובדי ההייטק תהפוך למבול של חמה נגד הפוליטיקאים אם ייצוא ההייטק יתרסק ויוקר המחיה יזנק.

אני לא אומר שאין מקום לביקורת בכלל. מגזר הייצוא נהנה מהקלות מס משמעותיות שהכלכלה המקומית לא נהנית מהן. הדבר יוצר עיוותים, מפנה משאבים מוגזמים למגזר הייצוא והוא פשוט אינו צודק. אין זה תפקידה של המדינה לבחור מנצחים ומפסידים בין ענפי התעשייה. אבל הפתרון לעיוות הזה הוא לא פגיעה בהייטק אלא הורדה של המסים לשאר ענפי הכלכלה. לעשות טוב לכולם, לא לעשות רע למי שמצליח.

לבסוף, קשה להימנע מהמחשבה שביקורת לא רציונלית נגד אנשים כישרוניים שמעשירים את כולנו, נובעת מאותה תכונה מכוערת שמקננת בכולנו, הקנאה. אבל זו תכונה שיש להיאבק בה ולהתבייש בה, לא להפוך אותה לדגל. אמנם המקנאים נוטים להשתמש במלים מכובסות כמו "עלייה באי השוויון", אבל במדינה שבה פוגעים בסקטור מצליח של אנשים כישרוניים וישרים כדי להוריד את אי השוויון, התוצאה תהיה דשדוש כללי והיעלמות ההזדמנויות הכלכליות. בסופו של דבר, הסקטור המצליח היחידי יהיה הסקטור הציבורי. אני לא בטוח כמה אנשים באמת רוצים דבר כזה.


המאמר פורסם בגלובס

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה