אם נכניס צפרדע לתוך סיר מים רותחים היא תנסה מיד לצאת
החוצה. אבל אם בסיר יהיו מים בטמפרטורת החדר ולא נפחיד אותה היא תשתכשך במים להנאתה. נחמם את המים לאט לאט והצפרדע תשב במים ותתבשל. כשהיא תבין מה קורה לה, יהיה
מאוחר מדי.
כך בדיוק נתניהו מבשל אותנו לאט לאט. המסים עולים בהדרגה,
הממשלה משתלטת על חלקים הולכים וגדלים בכלכלה ובחיים שלנו. הגירעון הולך וגדל, הממשלה
מעלה עוד מסים כדי לכסות את הגירעון וחוזר חלילה.
המוזר בתהליך הזה, לפחות מנקודת מבטו של נתניהו, שלמרות
שהמדיניות הכלכלית שלו היא מדיניות סוציאליסטית קלאסית הוא ממשיך להצטייר בציבור כקפיטליסט.
לו לפחות נתניהו היה פועל כקפיטליסט אמיתי, הוא אמנם היה סופג ביקורת רבה מצד תומכי
התכנון המרכזי, אך לפחות הכלכלה והאזרחים העובדים היו מרוויחים. אבל נראה שהוא יוצא
קרח מכאן ומכאן. מצד אחד הכלכלה נהרסת ומצד שני נתניהו לא נהנה מההילה התקשורתית שבדר"כ
מגיעה לסוציאליסטים שכביכול מיטיבים עם העם. בכוחה של יחימוביץ' לשבור את הדינאמיקה
הפסאודו קפיטליסטית שהנהיג כאן נתניהו.
לא ניכנס לפרטי התוכנית הכלכלית של יחימוביץ', כפי
שפורסמה לפני כחודש, אולם נתייחס לשתי נקודות מעניינות. נקודה ראשונה היא ההצעה לחינוך
חינם מגיל שנתיים והנקודה השנייה היא העלאת המיסוי (או התמלוגים) על משאבי טבע. המעניין
בנקודות האלה הוא שזה בדיוק מה שנתניהו עשה כבר. יחימוביץ' פשוט רוצה לעשות יותר. אם
נתניהו נותן חינוך חינם מגיל שלוש (נותן זו מילה מגוחכת בהקשר הזה, הוא פשוט גונב יותר
מכספו של הציבור דרך מסים ומחזיר חלק מהכסף בשירותים תת-רמה), יחימוביץ' תיתן לנו מגיל
שנתיים. אם נתניהו הגדיל את המיסוי של כי"ל ועל חברות הגז ב-x, יחימוביץ' תגדיל את המיסוי
ב-x כפול שתיים, או שלוש או ארבע.
הדמיון בין תוכניתה של יחימוביץ'
לבין מה שנתניהו עשה בפועל מהווה עדות לכך שההילה הקפיטליסטית של נתניהו בשקר יסודה
וההבדל בינו לבין יחימוביץ' הוא במינון. אלא שכך בדיוק יכולה לבוא הישועה מכיוון יחימוביץ'.
כיום מצבנו הוא כמצבה של הצפרדע המתבשלת לאיטה ולא מבינה מה היה בסופה. בסוף התהליך כפי שנתניהו מנהל אותו, נהפך למדינה ענייה, עם כלכלה הרוסה, מטבע שחוט ופערי ענק בין שכבה צרה של מקורבים לשלטון לבין המוני עניים. מהמעמד הבינוני לא יישאר הרבה. כך קורה בסופו של תהליך לכל מדינה סוציאליסטית. ואם התסריט הזה נראה לכם פסימי מדי, נסו לדמיין כיצד יוון, ספרד, פורטוגל, ואירלנד היו נראים היום ללא מימון גרמני.
אם יחימוביץ' תיבחר לראש ממשלה
בעלת עוצמה לממש את החזון שלה ובהנחה שהיא באמת מאמינה בחזון הזה, התהליך שנתניהו החל
בו יואץ בצורה קיצונית. המדינה תשתלט על כל חלקה טובה בכלכלה, וועדי העובדים והפיקוח
הממשלתי יחדרו גם לחברות ההיי-טק (שברובן תימלטנה על נפשן למדינות חופשיות יותר), נטל
המס יגיע לממדים כאלה שמעמד השכירים יתרושש ונטל המחייה יטפס בשל חומת המכסים שיחימוביץ'
תקים כדי להגן על קבוצות האינטרסים שמצביעות בעדה.
מדינת ישראל כבר חוותה משברים
כלכליים גדולים בעברה, האחרון בשנת 2002 (אינתיפאדה, התפוצצות בועת הנאסד"ק) ולפניו
היה משבר ההיפר- אינפלציה בשנים 1984-1985. אלא שמשבר יחימוביץ' יהיה מיוחד במינו מאחר
שהפעם אף אחד לא יעזור לנו. מאירופה (קרי: גרמניה) כמובן שלא נקבל אגורה, אבל הפעם
סביר שגם ארה"ב לא תהיה שם בשבילנו. ראשית, ארה"ב לא מסמפטת אותנו כמו פעם,
ושנית, מצבה הכלכלי של אמריקה כה קשה שקשה לדמיין שיימצא שם מספיק רצון ציבורי לשפוך
כסף שאין על מדינה קטנה במזרח התיכון. במילים אחרות – באסון הבא אנחנו כנראה לבדינו.
כולנו מכירים את המצב שהמחשב
שאנחנו עובדים עליו מתחיל לזייף ולהאט עד שהוא נתקע, ואז הפיתרון היחידי שנשאר זה
– "לסגור לפתוח". יחימוביץ' יכולה להביא את מדינת ישראל למצב משברי כל כך
קשה שלא תהיה ברירה אלא לעשות אתחול מחדש. אם האתחול הזה ילווה בהבנה ציבורית ששיטת
הממשלה הגדולה היא זו שהביאה לאסון אז אולי העתיד ייראה טוב יותר.
זה אולי קצת קיצוני לקוות
לשלטון יחימוביץ' שימיט עלינו משבר כלכלי כל כך חמור בציפייה שמהאפר תקום כלכלה חופשית
ומשגשגת יותר, אך המגמה הנוכחית של מדינת ישראל היא כל כך מייאשת שיכול להיות שצריך
שיהיה רע מאוד לפני שהתיקון יתחיל. מבין המפלגות שרצות לכנסת בינואר 2013, היחידה שתומכת
בסדר יום כלכלי חופשי היא מפלגת "עלה ירוק - הרשימה הליברלית", העובדה שמפלגה
זו בקושי מגרדת את אחוז החסימה, למרות שהיא מציעה מצע כלכלי שהוכיח את עצמו בהיסטוריה
במדינות אחרות (כמו ארה"ב ובריטניה, הונג קונג וומערב אירופה בזמנים מסוימים),
מעידים על חוסר הפופולאריות של הקפיטליזם בארצנו. שתבוא יחימוביץ' ותציל אותנו.
גרסה של המאמר הזה הופיעה במקור בכלכליסט.
אהבתי. הבחירות האלה עלה ירוק דורסת את אחוז החסימה.
השבמחק