אחרי שלוש שנים בשלטון קשה לכנות את אובמה נשיא מוצלח במיוחד. הצמיחה הכלכלית בארה"ב היא אנמית ומבוססת על אשראי זול, הדפסת דולרים, וצריכה של מוצרים שיוצרו ברובם מחוץ למדינה. רמת החיסכון של האמריקאי הממוצע נמצאת בצניחה חופשית, כאשר מנגד רמת החוב של הצרכנים ממשיכה לטפס.
גם הירידה ברמת האבטלה בחודש נובמבר ל-8.6% היא אחיזת עיניים. היא נובעת בחלקה ממשרות זמניות שנוצרו לצורך עונת הקניות וחלקה נובעת מירידה בהשתתפות בכוח העבודה, כלומר, אנשים שהתייאשו מהניסיון למצוא עבודה ונפלטו מהשוק לחלוטין. במקביל, ארה"ב ממשיכה לאבד בעקביות משרות ייצור וכמעט כל המשרות שכן נוצרות, זמניות או לא, הן במגזר השירותים. רמת האבטלה, אם כוח העבודה היה נשאר קבוע מאז שנת 2007, היא למעשה 11% ומדד האבטלה הכללי U6 הכולל משרות חלקיות, קרוב ל-20%, כך לפחות עפ"י הנתונים של הפיננשל טיימס.
ארה"ב השתנתה בצורה קיצונית בעשורים האחרונים. מאומה של משלמי מסים יצרניים, המכלכלים את עצמם ואינם סמוכים על שולחנה של הממשלה, אמריקה הפכה להיות לאומה של נזקקים. בשנות ה-80 המוקדמות כ-30% מהאמריקאים קיבלו תמיכה כספית מלפחות תכנית ממשלתית אחת - ביטוח לאומי, דיור מסובסד, דמי אבטלה וכדומה. כיום המספר הזה מתקרב למחצית מהאמריקאים. על פי הערכות אחרות, לפחות 53% מהאמריקאים מקבלים תמיכה כספית משמעותית כלשהי מהממשלה ומספר זה צפוי לעלות ל-60% עד 2040 (לא כולל את תכנית הבריאות של אובמה).
במבט יותר קרוב, תמונת הנזקקות האמריקאית נראית כמעט מזעזעת. למשל, מספר האמריקאים המקבלים תלושי מזון קפץ ב-2011 ליותר מ-44.5 מיליון, עלייה של 11% מ-2010 וזינוק של 60% לעומת 2007. דוגמה נוספת היא תכנית הבריאות (מדיקר) שכיום רשומים בה כ-47.4 מיליון אמריקאים, עלייה של 38% מאז 1990. עד 2030, מספר זה אמור להגיע ל-80.4 מיליון. ההוצאה על מדיקר מגיעה כמעט ל-600 מיליארד דולר וההוצאה על תלושי המזון מגיעה לכ-75 מיליארד דולר.
מדוע אובמה ייבחר לכהונה שנייה?
אובמה מבטיח להמשיך את התמיכה הזו ואף להגדיל אותה. וכאשר הכלכלה האמריקאית והחברה האמריקאית מתפתחים בכזו צורה שרוב האמריקאים סמוכים על שולחנה של הממשלה, המועמד אשר יבטיח את ההבטחות המתוקות ביותר לרוב הבוחרים, יזכה בבחירות, גם אם המועמד הזה הוא הנשיא המכהן, שאמור להיפגע מהמצב הכלכלי.
מנגד, האידיאולוגיה הרפובליקנית הדוגלת באחריות פיסקאלית איננה קלף מנצח בארה"ב של ימינו. משאלי דעת קהל מראים בבירור שהאמריקאים אינם רוצים לקצץ בתכניות החברתיות היקרות שלהם. בין 69% ל-78% אינם רוצים לקצץ בתכניות הבריאות הממשלתיות מדיקר ומדיקייד. 56% אינם רוצים לקצץ בתקציב הביטחון.
כמובן שאי אפשר אפילו להתחיל לטפל ברצינות בגירעון הממשלתי האמריקאי - גירעון של בערך 1.3 טריליון דולר בשנת 2011 - בלי לפגוע קשות בתכניות החברתיות. התקציב החברתי גדל ב-79% בעשר השנים האחרונות והוא אחראי כיום ל-64% מהתקציב הכללי של ממשלת ארה"ב, לעומת 47% בשנת 1990 ו-26% ב-1960.
ייתכן שהדבר הנכון לעשות כדי למנוע את פשיטת רגלה של ארה"ב הוא לקצץ באכזריות ובבת אחת בתמיכה הממשלתית (כפי שהמועמד הרפובליקני רון פול מבטיח לעשות), אך לפוליטיקאים האמריקאים פשוט אין מנדט מהעם לעשות את זה. ההפך הוא הנכון, רוב ברור של האמריקאים רוצה להגדיל את תקציבי החינוך (רוב של 74%), הבריאות (60%) והביטוח לאומי (57%).
מדוע מדובר בהזדמנות כלכלית אדירה לישראל?
הדרך היחידה להמשיך את מבנה התמיכות החברתיות הנוכחי ואת תקציב הביטחון, בלי לתת לגירעון לגדול במהירות בלתי נשלטת, הוא להעלות מסים. וגם כאן יש לאובמה תמיכה בקרב העם.
72% מהאמריקאים תומכים בהעלאת מסים למשפחות שמרוויחות מעל 250,000 דולר לשנה (אגב, בניו-יורק או בחלקים מהחוף המערבי זו אינה הכנסה שיכולה להכתיר אותך בתואר "עשיר"). אפילו בקרב הרפובליקנים יש תמיכה של כ-54% להצעה הזו. הקבוצה היחידה שמתנגדת היא של אלה שמרוויחים לפחות 100 אלף דולר לשנה.
ואיפה ההזדמנות הגדולה לישראל? בדיוק בקבוצה של היזמים, המשקיעים, המוכשרים, בעלי העסקים הקטנים-בינוניים, אלה שנמצאים עכשיו על הכוונת של אובמה שינסה לשדוד ככל יכולתו את קבוצת המיעוט המצליחה כדי לשחד את קהל הבוחרים שלו. ובתוך קבוצת המיעוט הנשדדת, אפשר להניח שמספרם של היהודים הוא משמעותי מאוד. וייתכן גם שחלקם ייבחר לנטוש את הכלכלה האמריקאית המכבידה.
אלה אינם חלומות באספמיה. הנטייה הגוברת של האמריקאים לעזוב את "ארץ המסים הבלתי מוגבלים" לטובת שדות מרעה ירוקים יותר וחופשיים יותר נתמכת בנתונים: משרד החוץ האמריקאי מעריך כי מספר שיא של 6.3 מיליון אמריקאים לומדים או עובדים כיום בחו"ל. על פי סקר שנערך ע"י סוכנות הייעוץ "America Wave" מספרם של האמריקאים בגילאים 25 עד 34 שמתכננים לעזוב את ארה"ב גדל פי 5 בשנתיים האחרונות בלבד (אף פעם אי אפשר לדעת עד כמה הסקרים האלה מדויקים אבל הם בוודאי מסמנים כיוון).
שני האתגרים
כהונה שנייה של אובמה נושאת בחובה גם סכנה למדינת ישראל, בעיקר בעיני מי שמאמין שאובמה הוא עוין לישראל ובכהונה שנייה ואחרונה ייתן לעוינות שלו להתבטא ביתר שאת. ולכן מדינת ישראל עומדת בפני שני אתגרים, במידה שאובמה אכן ייבחר לכהונה שנייה: ראשית, לשרוד את העוינות שלו בזירה המדינית. ושנית, לנקוט במדיניות של שוק חופשי ומסים נמוכים כדי למשוך לכאן את טובי בניה של הקהילה היהודית האמריקאית וכך לקצור את פירות מדיניותו הכלכלית של אובמה.
הערה: המאמר פורסם בכלכליסט בתאריך 25/12/2011
גם הירידה ברמת האבטלה בחודש נובמבר ל-8.6% היא אחיזת עיניים. היא נובעת בחלקה ממשרות זמניות שנוצרו לצורך עונת הקניות וחלקה נובעת מירידה בהשתתפות בכוח העבודה, כלומר, אנשים שהתייאשו מהניסיון למצוא עבודה ונפלטו מהשוק לחלוטין. במקביל, ארה"ב ממשיכה לאבד בעקביות משרות ייצור וכמעט כל המשרות שכן נוצרות, זמניות או לא, הן במגזר השירותים. רמת האבטלה, אם כוח העבודה היה נשאר קבוע מאז שנת 2007, היא למעשה 11% ומדד האבטלה הכללי U6 הכולל משרות חלקיות, קרוב ל-20%, כך לפחות עפ"י הנתונים של הפיננשל טיימס.
ארה"ב השתנתה בצורה קיצונית בעשורים האחרונים. מאומה של משלמי מסים יצרניים, המכלכלים את עצמם ואינם סמוכים על שולחנה של הממשלה, אמריקה הפכה להיות לאומה של נזקקים. בשנות ה-80 המוקדמות כ-30% מהאמריקאים קיבלו תמיכה כספית מלפחות תכנית ממשלתית אחת - ביטוח לאומי, דיור מסובסד, דמי אבטלה וכדומה. כיום המספר הזה מתקרב למחצית מהאמריקאים. על פי הערכות אחרות, לפחות 53% מהאמריקאים מקבלים תמיכה כספית משמעותית כלשהי מהממשלה ומספר זה צפוי לעלות ל-60% עד 2040 (לא כולל את תכנית הבריאות של אובמה).
במבט יותר קרוב, תמונת הנזקקות האמריקאית נראית כמעט מזעזעת. למשל, מספר האמריקאים המקבלים תלושי מזון קפץ ב-2011 ליותר מ-44.5 מיליון, עלייה של 11% מ-2010 וזינוק של 60% לעומת 2007. דוגמה נוספת היא תכנית הבריאות (מדיקר) שכיום רשומים בה כ-47.4 מיליון אמריקאים, עלייה של 38% מאז 1990. עד 2030, מספר זה אמור להגיע ל-80.4 מיליון. ההוצאה על מדיקר מגיעה כמעט ל-600 מיליארד דולר וההוצאה על תלושי המזון מגיעה לכ-75 מיליארד דולר.
מדוע אובמה ייבחר לכהונה שנייה?
אובמה מבטיח להמשיך את התמיכה הזו ואף להגדיל אותה. וכאשר הכלכלה האמריקאית והחברה האמריקאית מתפתחים בכזו צורה שרוב האמריקאים סמוכים על שולחנה של הממשלה, המועמד אשר יבטיח את ההבטחות המתוקות ביותר לרוב הבוחרים, יזכה בבחירות, גם אם המועמד הזה הוא הנשיא המכהן, שאמור להיפגע מהמצב הכלכלי.
מנגד, האידיאולוגיה הרפובליקנית הדוגלת באחריות פיסקאלית איננה קלף מנצח בארה"ב של ימינו. משאלי דעת קהל מראים בבירור שהאמריקאים אינם רוצים לקצץ בתכניות החברתיות היקרות שלהם. בין 69% ל-78% אינם רוצים לקצץ בתכניות הבריאות הממשלתיות מדיקר ומדיקייד. 56% אינם רוצים לקצץ בתקציב הביטחון.
כמובן שאי אפשר אפילו להתחיל לטפל ברצינות בגירעון הממשלתי האמריקאי - גירעון של בערך 1.3 טריליון דולר בשנת 2011 - בלי לפגוע קשות בתכניות החברתיות. התקציב החברתי גדל ב-79% בעשר השנים האחרונות והוא אחראי כיום ל-64% מהתקציב הכללי של ממשלת ארה"ב, לעומת 47% בשנת 1990 ו-26% ב-1960.
ייתכן שהדבר הנכון לעשות כדי למנוע את פשיטת רגלה של ארה"ב הוא לקצץ באכזריות ובבת אחת בתמיכה הממשלתית (כפי שהמועמד הרפובליקני רון פול מבטיח לעשות), אך לפוליטיקאים האמריקאים פשוט אין מנדט מהעם לעשות את זה. ההפך הוא הנכון, רוב ברור של האמריקאים רוצה להגדיל את תקציבי החינוך (רוב של 74%), הבריאות (60%) והביטוח לאומי (57%).
מדוע מדובר בהזדמנות כלכלית אדירה לישראל?
הדרך היחידה להמשיך את מבנה התמיכות החברתיות הנוכחי ואת תקציב הביטחון, בלי לתת לגירעון לגדול במהירות בלתי נשלטת, הוא להעלות מסים. וגם כאן יש לאובמה תמיכה בקרב העם.
72% מהאמריקאים תומכים בהעלאת מסים למשפחות שמרוויחות מעל 250,000 דולר לשנה (אגב, בניו-יורק או בחלקים מהחוף המערבי זו אינה הכנסה שיכולה להכתיר אותך בתואר "עשיר"). אפילו בקרב הרפובליקנים יש תמיכה של כ-54% להצעה הזו. הקבוצה היחידה שמתנגדת היא של אלה שמרוויחים לפחות 100 אלף דולר לשנה.
ואיפה ההזדמנות הגדולה לישראל? בדיוק בקבוצה של היזמים, המשקיעים, המוכשרים, בעלי העסקים הקטנים-בינוניים, אלה שנמצאים עכשיו על הכוונת של אובמה שינסה לשדוד ככל יכולתו את קבוצת המיעוט המצליחה כדי לשחד את קהל הבוחרים שלו. ובתוך קבוצת המיעוט הנשדדת, אפשר להניח שמספרם של היהודים הוא משמעותי מאוד. וייתכן גם שחלקם ייבחר לנטוש את הכלכלה האמריקאית המכבידה.
אלה אינם חלומות באספמיה. הנטייה הגוברת של האמריקאים לעזוב את "ארץ המסים הבלתי מוגבלים" לטובת שדות מרעה ירוקים יותר וחופשיים יותר נתמכת בנתונים: משרד החוץ האמריקאי מעריך כי מספר שיא של 6.3 מיליון אמריקאים לומדים או עובדים כיום בחו"ל. על פי סקר שנערך ע"י סוכנות הייעוץ "America Wave" מספרם של האמריקאים בגילאים 25 עד 34 שמתכננים לעזוב את ארה"ב גדל פי 5 בשנתיים האחרונות בלבד (אף פעם אי אפשר לדעת עד כמה הסקרים האלה מדויקים אבל הם בוודאי מסמנים כיוון).
שני האתגרים
כהונה שנייה של אובמה נושאת בחובה גם סכנה למדינת ישראל, בעיקר בעיני מי שמאמין שאובמה הוא עוין לישראל ובכהונה שנייה ואחרונה ייתן לעוינות שלו להתבטא ביתר שאת. ולכן מדינת ישראל עומדת בפני שני אתגרים, במידה שאובמה אכן ייבחר לכהונה שנייה: ראשית, לשרוד את העוינות שלו בזירה המדינית. ושנית, לנקוט במדיניות של שוק חופשי ומסים נמוכים כדי למשוך לכאן את טובי בניה של הקהילה היהודית האמריקאית וכך לקצור את פירות מדיניותו הכלכלית של אובמה.
הערה: המאמר פורסם בכלכליסט בתאריך 25/12/2011
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה